כזבי הזוהר – ראיות להוכחת הזיוף


מהדורה – 1. ליל י"ח באייר ל"ג בעומר התשע"ט
שלום וברכה
בניגוד למקובל לחשוב, ספר הזוהר לא נכתב ע"י רבי שמעון בר-יוחאי אלא על-ידי קבוצת מיסטיקנים מספרד בסוף המאה ה-13 למניינם, אשר החדירו לדתנו דעות כוזבות ואמונות תפלות. עם הזמן התפשטה התרמית בקרב הקהילות היהודיות ברחבי העולם עד כי לרבים נדמה שספר הזוהר הוא אחד מספרי היסוד של דת ישראל. והוא לא. למעשה שום חכם מחכמי ישראל לא הכיר אותו עד לתקופה בה הוא הופיע. לא התנאים. לא האמוראים. לא הגאונים ולא ראשוני הראשונים. לספר אין שום מסורת והוא מכיל מאמרי שטות וכפירה. להלן מספר ראיות לכך שמדובר בזיוף.
"ידע כל אב בישראל, כי אמונת ילדיו הוסגרה לידי רבנים שכירים עובדי אלילים"

א.      בספר הזוהר אנו מוצאים את הסיפור הבא: "רַבִּי חִיָּיא הָיָה הוֹלֵךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לִטְבֶרְיָה, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי יֵיסָא הַקָּטָן. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִיָּיא, תָּמוּהַּ מַה שֶּׁכָּתוּב (מלכים א ב) וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ וְגוֹ'. אִם כָּךְ, כָּל טוֹב וֶאֱמֶת לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ וְלֹא יוֹתֵר, מִשֶּׁאָמַר כָּאן וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ. וְעוֹד, לֹא כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיֹּאכַל אִישׁ אַחֵר עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְלֹא צָרִיךְ זֶה אֶלָּא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, וְכָל הַגְּדוֹלִים שֶׁלּוֹ סְבִיבוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ..." (ספר הזוהר. פרשת תרומה). לפי סיפור זה, רבי חייא הלך יחד עם רבי יעקב בר אידי ורבי ייסא הקטן לבקר את רבי שמעון בר יוחאי בטבריה. הבעיה בסיפור זה היא, שרבי יעקב בר אידי היה אמורא מהדור השני לחכמי ארץ ישראל, תלמידו של רבי יוחנן ולא חי בימיו של רשב"י, אשר נפטר עשרות שנים קודם לכן. על-כן, לא ייתכן שרבי יעקב בר אידי הלך לבקר את רשב"י. שמו של רבי יעקב בר אידי, אשר כאמור חי עשרות שנים אחר מותו של רשב"י, מופיע עוד כמה פעמים בזוהר ולכן לא ייתכן שחלקים אלו בזוהר נכתבו ע"י רשב"י או תלמידיו

ב.       בסיפור הבא המופיע בספר הזוהר מסופר כי רבי שמעון בר-יוחאי הלך פעם עם רב ספרא בדרך ובירך אותו שיהיה לו בן אריה בתורה והבן הזה חי בימיו של רשב"י: "כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵרִים עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם. אָמַר, מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בָכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְרָאִיתִי אֶתְכֶם שְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה שֶׁהֱיִיתֶם בְּמִשְׁכָּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ נַעַר מְטַטְרוֹן, וְאוֹתוֹ נַעַר הָיָה מְלַמֵּד אֶתְכֶם סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה. אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם בָּנַי! סִדְּרוּ כֻלָּם אֶת הַדְּבָרִים לְפָנָיו, וְסָחוּ לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לָהֶם, אַשְׁרֵיכֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקִי, שֶׁהֲרֵינִי נִזְכָּר יוֹם אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמִּי בַּדֶּרֶךְ רַב סַפְרָא אָבִיו, וּבֵרַכְתִּי אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר נִפְרַד מִמֶּנִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן אַרְיֵה בַּתּוֹרָה, וְלֹא בֵרַכְתִּי אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִזְכֶּה בּוֹ. אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם בָּנַי, עֲלֵיכֶם כָּתוּב (ישעיה נד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'.." (ספר הזוהר. פרשת תרומה דף קסט עמוד ב). כמובן שהסיפור שקרי. רב ספרא, היה אמורא בבלי מהדור הרביעי ונולד כמאה שנים ואולי אף יותר אחר מותו של רבי שמעון בר יוחאי, לכן לא ייתכן שרשב"י פגש אותו ובטח לא את הבן שלו

ג.        דמות מוכרת מספר הזוהר היא דמותו של רבי פנחס בן יאיר. לפי ספר הזוהר רבי פנחס בן יאיר היה החם של רשב"י, כלומר אבי אשתו של רבי שמעון בר יוחאי. הנה כאן על-פי דברי הזוהר: "אשריך רבי שמעון ואשרי חלקך וחלקם של אלו החברים שיושבים לפניך, כמה דרגות התקנו לכם לעולם הבא, כמה נרות של אורות עתידים להאיר לכם. ובוא וראה יום זה בגללך התעטרו חמישים כתרים לרבי פנחס חמך.." (זוהר - האדרא רבא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמד עמוד ב). כלומר, על-פי ספר הזוהר רבי פנחס חמו של רבי שמעון היה.
הנה כאן עוד דוגמא לפיה כותב ספר הזוהר חשב שרבי פנחס בן יאיר היה חמו של רשב"י: "רַבִּי פִּנְחָס הָיָה הוֹלֵךְ לִרְאוֹת אֶת בִּתּוֹ, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, וְהָיוּ הוֹלְכִים אִתּוֹ הַחֲבֵרִים, וְהוּא רָכַב עַל חֲמוֹרוֹ. עַד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַע בִּשְׁנֵי עַרְבִים. אָמַר לָהֶם, בְּשָׂדֶה זֶה הִתְעוֹרֵר קוֹל מִימֵי הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ, מִימֵי הָעוֹלָם אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, מִיָּמֵינוּ אָנוּ יוֹדְעִים. שֶׁהֲרֵי יוֹם אֶחָד הָיוּ אוֹתָם לִסְטִים מְקַפְּחִים דְּרָכִים שֶׁל אֲנָשִׁים בְּאוֹתוֹ שָׂדֶה, וּפָגְעוּ בְּאוֹתָם יְהוּדִים וְרָצוּ לְקַפְּחָם, וְנִשְׁמַע מֵרָחוֹק בַּשָּׂדֶה הַזֶּה קוֹל הַחֲמוֹר הַזֶּה שֶׁנָּעַר פַּעֲמַיִם, וּבָאָה שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ בְּאוֹתוֹ קוֹל {{באותו שדה}} וְשָׂרַף אוֹתָם, וְנִצְּלוּ אוֹתָם יְהוּדִים. אָמַר לָהֶם, עַרְבִים, בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲמַרְתֶּם לִי, תִּנָּצְלוּ יוֹם זֶה מִלִּסְטִים אֲחֵרִים שֶׁמְּחַכִּים לָכֶם בַּדֶּרֶךְ.." (זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף ר עמוד ב) בתרגום לעברית). כלומר, על-פי סיפור זה, המופיע בספר הזוהר, ביתו של רבי פנחס בן יאיר הייתה אשתו של רבי שמעון בר יוחאי
וכן דוגמא נוספת: "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּרוּךְ בְּנִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלֶיךְ נֶאֱמַר (משלי כג, כה) יִשְׂמַח אָבִיךְ וְאִמֶּךְ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ. יִשְׂמַח אָבִיךְ - שֶׁלְּמַעְלָה. וְאִמֶּךְ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ - זוֹ בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בן יָאִיר הֶחָסִיד.." (זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמ עמוד ב). גם לפי מאמר זה מספר הזוהר ביתו של רבי פנחס בן יאיר הייתה אם בנו של רבי שמעון בר יוחאי.
אלא, שרבי פנחס בו יאיר לא היה החם של רשב"י, אלא החתן שלו. רבי פנחס בן יאיר היה בעל ביתו של רשב"י ולא אבי אשת רשב"י. איך אנחנו יודעים? כי זה כתוב במפורש בתלמוד בסיפור רשב"י והמערה: "..יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה.." (תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב).
מכאן שפנחס בן יאיר היה חתנו של רשב"י
וכן, לפי המתואר בחז"ל רבי פנחס בן יאיר היה בן דורו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון, כך שלא ייתכן לומר שהסבא, רבי פנחס, יהיה באותו הגיל כמו הנכד רבי אלעזר. הנה דוגמא: "מעשה בר' ור' ישמעאל בר' יוסי ור' אליעזר הקפר ששבתו בחנות של פזי בלוד והיה ר' פנחס בן יאיר יושב לפניהן אמרו לו אשקלון מה אתם בה.." (תוספתא מסכת אהלות פרק יח). על פי מקור זה רבי פנחס בן יאיר ישב לפני רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ורבי אליעזר הקפר, כלומר היה תלמידם. ומכוון ששלושת החכמים הללו: רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אליעזר הקפר חיו בדור שאחרי רשב"י, הרי לא ניתן לומר שהחם של רשב"י, רבי פנחס בן יאיר, יהיה תלמידם

ד.       במאמר המוצג כאן ומופיע בספר הזוהר, מתואר, כי רבי שמעון בר-יוחאי אומר דברים בשם רב ייבא סבא: "וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה כְּתִיב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ (עי' בסי' ט) כְּצַלְמוֹ מַשְׁמַע דִּבְנִין אָחֳרָנִין לָא הֲווּ (בדמותו כצלמו ומלה דא הוא) בְּדִיוּקְנָא דִילֵיהּ. וְדָא בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ בְּתִיקוּנָא דְגוּפָא וּבְתִיקוּנָא דְּנַפְשָׁא בְּאֹרַח מֵישָׁר. (נ''א ומלה דא הוא כמה דאתמר. ואמר רבי אבא משמיה דרבי ייסא) כְּמָה דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשְׁמֵיהּ דְּרַב יֵיבָא סָבָא בְּנִין אָחֳרָנִין בְּאִתְדַבְּקוּתָא דְּזוּהֲמָא דְּנָחָשׁ וְהַהוּא דְּרָכִיב בֵּיהּ דְּאִיהוּ סמאל הֲווּ. וּבְגִינֵי כָךְ לָא הֲוָה בְּדִיוּקְנָא דְּאָדָם. וְאִי תֵימָא הָא אֲמַרְתְּ דְּהֶבֶל מִסִּטְרָא אָחֳרָא הֲוָה. הָכִי הוּא. אֲבָל תַּרְוַויְיהוּ לָא הֲווּ בְּדִיוּקְנָא דִּלְתַתָּא.." (זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף נה עמוד א).
רב ייבא סבא היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל וחי עשרות שנים אחר מותו של רבי שמעון בר-יוחאי ולכן לא ייתכן שרשב"י אמר מאמר בשמו. לגבי תקופתו של רב ייבא סבא אנו למדים ממספר מקורות בתלמוד. בדוגמא הבאה מסופר שרב ייבא סבא חי בימיהם של רב ברונא ורב חננאל ואף שימש אותם, כלומר היה צעיר מהם והשתייך לדור החכמים שאחריהם: "דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא, קאי עלייהו רב ייבא סבא. אמרו ליה: הב לן וניבריך.." (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קג עמוד א). כמו-כן למדים ממאמר זה, כי רב ברונא ורב חננאל היו תלמידיו של האמורא רב. וידוע, כי האמורא רב היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא שהיה תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי ולכן לא ייתכן שרבי שמעון בר יוחאי יצטט מאמר בשם מישהו שחי בתקופת תלמידי תלמידיו של תלמידי תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. גם במקרה זה הטעות חוזרת בספר הזוהר במקומות נוספים

ה.      שיבוש דומה אנו מוצאים גם ביחס לרב המנונא סבא. בספר הזוהר מסופר כאילו רבי שמעון בר יוחאי מצטט מספרו של רב המנונא סבא: "שָׁתַק רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁעָה. אָמַר, בְּכָל מָקוֹם צָרִיךְ שְׁתִיקָה, חוּץ מִשְּׁתִיקָה שֶׁל הַתּוֹרָה. גְּנִיזָה אַחַת יֵשׁ לִי גְּנוּזָה, וְאֵינִי רוֹצֶה שֶׁתֹּאבַד מִכֶּם, וְהִיא דָּבָר עֶלְיוֹן, וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סבא.." (זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רמה עמוד א). אלא, שרב המנונא סבא חי כמה דורות אחר רבי שמעון בר יוחאי וניתן ללמוד זאת בכמה מקומות בתלמוד. הנה דוגמא: "..א"ר זירא אמר רבה בר שילא אמר רב המנונא סבא א"ר אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כר' אלעזר" (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מ עמוד א). ממאמר זה ניתן להסיק כי רב המנונא סבא היה תלמידו של רב אדא בר אהבה שהיה תלמידו של רב. ומכיוון שרב היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא ורבי יהודה הנשיא היה תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי הרי שלא ייתכן שרבי שמעון בר יוחאי יביא מאמר מספר שכתב מי שהיה תלמיד תלמידו של תלמיד תלמידו ולכן הסיפור הזה בספר הזוהר הוא שקר.
וזו אינה טעות אחת באשר לרב המנונא סבא. ציטוטים מרב המנונא סבא מופיעים בספר הזוהר כמה פעמים ומעידים, שוב, כי כותב הזוהר הבדאי השאיר הרבה ראיות המוכיחות שמדובר בספר מומצא וחולני. הנה דוגמא נוספת: "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, רָאִיתִי שֶׁלִּפְעָמִים הַמַּטֶּה הַזֶּה נִקְרָא מַטֵּה הָאֱלֹהִים, וְלִפְעָמִים נִקְרָא מַטֵּה מֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן [[שנים היו, וכך בארנו]] בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, יָפֶה אָמַר, שֶׁכֻּלָּם אֶחָד, בֵּין שֶׁתֹּאמַר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֵּין שֶׁתֹּאמַר שֶׁל מֹשֶׁה. וְהַמַּטֶּה הַזֶּה, לְעוֹרֵר צַד הַגְּבוּרָה. וְעַל זֶה וּנְטֵה אֶת יָדְךְ, יַד שְׂמֹאל, שֶׁהִיא מִצַּד הַגְּבוּרָה" (זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מח עמוד א)

ו.         בספר הזוהר אנו מוצאים את המאמר הבא: "רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, {{משלי ל}} תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ', תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ. שֶׁשָּׁנִינוּ, אֵין לְךְ אֻמָּה שְׁפָלָה וְנִקְלֵית וּבְזוּיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ הַמִּצְרִים, וְנָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלִיטָה מִשּׁוּם יִשְּׁרָאֵל. וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ - זוֹ הָגָר שֶׁהוֹלִידָה אֶת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁעָשָׂה כַּמָּה רָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְשָׁלַט בָּהֶם, וְעִנָּה אוֹתָם בְּכָל מִינֵי עִנּוּיִים, וְגָזַר עֲלֵיהֶם כַּמָּה שְׁמָדוֹת, וְעַד הַיּוֹם הֵם שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם, וְאֵינָם מַנִּיחִים לָהֶם לַעֲמֹד בְּדָתָם. וְאֵין לְךְ גָּלוּת קָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ גָּלוּת יִשְׁמָעֵאל.." (זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יז עמוד א). כלומר, ספר הזוהר מעיד שהישמעאלים עשו רעות לישראל ושלטו בהם ועינו אותם וגזרו עליהם שמדות ועד היום, שבו נכתב המאמר בזוהר, הישמעאלים שולטים על ישראל ואין גלות קשה כמו גלות ישמעאל. כמובן שהמאמר הזה שקרי ומזויף מכיוון שבתקופת התנאים, אליה מייחסים את זמן כתיבת ספר הזוהר, הישמעאלים כלל לא היו מאוחדים כאומה ובטח לא שלטו על ישראל. תקומתם של הישמעאלים החלה במאה השביעית למניינם על-ידי המשוגע מוחמד יימח שמו וזיכרו, בערך חמש מאות שנה אחר תקופתו של רבי שמעון בר יוחאי. לכן, כשהבדאי כותב ספר הזוהר מדבר על הסבל שגרמו הישמעאלים לישראל הוא מתייחס לסיפורים שהוא מכיר מגלויות היהודים בספרד וצפון אפריקה אשר סבלו מרדיפות האיסלאם בתקופות מאוחרות מאוד ובטח לא מתקופת המשנה והתלמוד. "גלות ישמעאל" הזאת, אשר אינה מוזכרת בחז"ל, מופיעה בספר הזוהר עוד מספר פעמים. הנה דוגמא נוספת: "בְּעַרְבִית הוּא בִּרְכַּת הַשְׁכִּיבֵנוּ, שֶׁשּׁוֹכֶבֶת בֵּין זְרוֹעֵי הַמֶּלֶךְ בַּגָּלוּת. כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַבֹּקֶר, פֶּסַח אָחוּז בּוֹ בְּיָמִין. אֲבָל בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל שֶׁל יִצְחָק - חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. (בראשית כד, טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת, מִן הַגָּלוּת. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יוֹצֵאת מִצַּד הַדִּין, יַעֲקֹב שִׂכֵּל אֶת יָדָיו, וְשָׁם שׁוֹר בְּיָמִין, אַרְיֵה בִּשְׂמֹאל. וּמִשּׁוּם זֶה (תהילים קי, א) נְאֻם ה' לַאדוֹנִי שֵׁב לִימִינִי - זֶה צַדִּיק, כְּנֶגְדּוֹ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְאָמַר לוֹ שֵׁב לִימִינִי, זְרוֹעַ שֶׁל אַבְרָהָם, בַּגָּלוּת שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךְ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךְ" (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמב עמוד ב). ועוד אחת: "וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא מִצַּד הַיָּמִין - אֶבֶן. וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל - גַּחֶלֶת. בָּהּ לוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֵם אִשִּׁים נָכְרִיִּים וּמַיִם הַזֵּידוֹנִים. וְהַמְמֻנִּים שֶׁלָּהֶם - סָמָאֵל וְנָחָשׁ. סָמָאֵל אֵשׁ הַגֵּיהִנָּם, מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל עֵשָׂו. נָחָשׁ מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, וְהוּא רַהַב הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם. בִּימִין אַבְרָהָם, שֶׁדַּרְגָּתוֹ חֶסֶד, נוֹטֵל נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וּמֵהַמְמֻנֶּה שֶׁלּוֹ. וּבִשְׂמֹאל יִצְחָק, שֶׁדַּרְגָּתוֹ פַּחַד, נוֹטֵל נְקָמָה מֵעֵשָׂו וּמֵהַמְמֻנֶּה שֶׁלּוֹ. בִּשְׁנֵי מְשִׁיחִים, שֶׁהֵם אֶחָד מִיָּמִין - מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל - מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וּבְדַרְגָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהִיא כְּנֶגְדּוֹ, בְּסוֹד שֶׁל (בראשית מח, יד) שִׂכֵּל אֶת יָדָיו {{כי מנשה הבכור}}. אַרְיֵה לִשְׂמֹאל. שׁוֹר לְיָמִין, שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. בִּגְלַל שֶׁיְּהוּדָה גָּלָה בְּעֵשָׂו, נִמְצָא יְמִין הַקְּדֻשָּׁה עִם הַשְּׂמֹאל שֶׁל עֵשָׂו. וּשְׂמֹאל הַקְּדֻשָּׁה עִם יָמִין טְמֵאָה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, {{שם מט}} עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, רוֹעֶה נֶאֱמָן, בְּדַרְגָּה שֶׁל תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, נוֹטֵל נְקָמָה מֵעֵרֶב רַב. בְּשָׁלֹש דְּרָגוֹת אֵלּוּ יִפְקֹד {{יצאו}} כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים מִן הַגָּלוּת, וּבָהֶן יִקַּח נְקָמָה מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וְעֵרֶב רַב. כְּדֻגְמָא שֶׁל עֵרֶב רַב מְעֹרָבִים בְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, כָּךְ יַעֲקֹב מְעֹרָב בְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק, עֵרוּב שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְכָךְ מִתְעָרֵב שִׁילֹה עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּתְהֵא שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל שְׁנֵיהֶם כְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁרָאָה בִּלְעָם בִּנְבוּאָתוֹ, שֶׁכָּךְ מִתְקַשְּׁרִים שְׁנֵי מְשִׁיחִים בָּרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה.." (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמו עמוד ב)

ז.        לא רק עם הישמעאלים התבלבלו כותבי ומעתיקי הזוהר. הנה כאן מאמר נוסף הלקוח מספר הזוהר: "וְעַל זֶה יֵשׁ שֵׁדִים יְהוּדִים וְיִשְׁמְעֵאלִים וְנוֹצְרִים, וְהַגְּדוֹלָה לִבְנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמְעֵאלִים. וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הִיא? מִן הַגּוּפוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם אַחִים עִמָּנוּ מִן הַגּוּף, וְלֹא מִנְּשָׁמָה, וְלֹא מִן רוּחַ, וְלֹא מִנֶּפֶשׁ, וְלֹא מִנְּשָׁמָה לִנְשָׁמָה" (זוהר חדש. רות דף לב עמוד א). שדים נוצרים?! נוצרים?! והרי בתקופת רבי שמעון בר יוחאי מאמיני ישו היו כת יהודית קטנה והדת הנוצרית עוד לא נולדה. והרי זה ברור שמדובר במאמר מאוחר שנכתב בתקופה שבה האיסלאם והנצרות שלטו בעולם ולא בתקופת חז"ל אשר בזמנם הדתות הללו כלל לא היו קיימות. מאמר זה, בנוסף להיותו שיקרי הנו גם טיפשי ואווילי בהיותו מייחס לשדים השתייכות לדת


ח.      כידוע, נהוג לכנות את חכמי כל תקופה במונח מייצג. לדוגמא, חכמי המשנה נקראים תנאים. חכמים אלו חיו מסוף ימות בית שני ועד ימות רבי יהודה הנשיא אשר על פי המסורת אסף וקיבץ את דבריהם ויצר את המשנה. לאחר מכן הגיעה תקופת חכמי התלמוד, הנקראים אמוראים. תקופה זו נמשכה החל מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא ועד ימות רבינא ורב אשי אשר על פי המסורת חתמו את התלמוד הבבלי. הכינוי "תנאים" לחכמי המשנה ניתן על ידי האמוראים. כלומר, חכמי המשנה לא התייחסו לעצמם כתקופה, אלא בעקבות חתימת המשנה על-ידי רבי יהודה הנשיא כונו החכמים המוזכרים במשנה על-ידי הדורות הבאים "תנאים". ברור אם כן שבתקופת רבי שמעון בר-יוחאי, המוזכר במשנה ואשר היה אחד מרבותיו של רבי יהודה הנשיא חותם המשנה, הכינוי "תנאים" לא היה קיים. ובטח לא הכינוי אמוראים  אשר חיו עשרות ומאות שנים אחר תקופת רבי שמעון בר יוחאי. והנה לפנינו ספר הזוהר, אשר במאמריו נמצאים הכינויים: 'תנאים', 'אמוראים', 'תלמוד ירושלמי' ו'תלמוד בבלי' ראיה ברורה לכך שדברים אלו בוודאי לא נכתבו על-ידי רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, אלא על-ידי נכלים ורמאים בדורות מאוחרים. הנה כאן מאמר מספר הזוהר המזכיר את התנאים והאמוראים: "וְתַנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, נֶפֶשׁ יְתֵרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד - אַחַת הִיא, אֲבָל לְכָל אָדָם הוּא כְּפִי מַעֲשָׂיו. וְלָמַדְנוּ מִקַּל וָחֹמֶר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד, בְּכָל זְמַן שֶׁחוֹזְרִים כֻּלָּם - מִתְקַבְּלִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, ז) כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. שֶׁשֵּׁם ה' מֻכְתָּר עֲלֵיהֶם בְּכִתְרוֹ, שֶׁהוּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְזוֹהִי נְשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים. וּמִשּׁוּם זֶה תִּקְּנוּ בְּכָל יוֹם לַחְתֹּם בְּשֵׁם ה' שֶׁהוּא חוֹתָם שֶׁל כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא אוֹמְרִים מוּסָף בְּלִי כֶּתֶר. וּבְשַׁבָּת תִּקְּנוּ לוֹמַר בְּמוּסָף, כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךְ ה' אֱלֹהֵינוּ.." (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמב עמוד ב). גם כאן, לא מדובר במעידה מקומית יחידה, אלא שטות החוזרת על עצמה. בדוגמה הבאה, הבדאי כותב הזוהר ייחס את השימוש במונחים "תנאים ואמוראים" למשה רבנו בתקופת רבי שמעון בר יוחאי עצמו: "פָּתַח וְאָמַר, תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה קוֹרֵא לְכֻלָּם, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּכְלַל עִמָּהֶם בְּכָל זְמַן, אֱמֹר לָהֶם, אֲנִי מְשַׁבֵּחַ לָכֶם כְּפִי נְדִיבוּת שֶׁלָּכֶם, שֶׁאַתֶּם בְּנֵי נְדִיבִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְשַׁבֵּחַ לָכֶם אֶלָּא אֲדוֹן הָעוֹלָם, שֶׁאֲפִלּוּ הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד אֵין סוֹף בָּכֶם הִיא תְּלוּיָה, כְּמוֹ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, (איוב יא, ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם. כָּךְ הַשֶּׁבַח שֶׁלָּכֶם. אֲבָל יִתְקַיֵּם בָּכֶם מַה שֶּׁהִתְקַיֵּם בִּי, שֶׁשָּׂמַחְתִּי בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן אָחִי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו, יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים.." (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמג עמוד א)

במאמר הבא מוזכרת גם המשנה (מתניתין) אשר לא הייתה קיימת בימות רבי שמעון בר-יוחאי: "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זֶה הוֹד שֶׁלְּךְ, רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁבּוֹ אַתָּה חָרֵב מִנְּבוּאָתְךְ מִשְּׂמֹאל, וּמִשּׁוּם שֶׁאַתָּה (ישעיה סג, יב) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה, שֶׁהוּא נֵצַח, רֹאשׁ שֶׁל הַשַּׁחַר, וְנֶאֱמַר (משלי ה, יט) אַיֶּלֶת אֲהָבִים, לָכֵן פָּתַח דָּוִד וְאָמַר לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שֶׁבּוֹ יָבֹא בַּעַל נוֹצֵחַ הַקְּרָב. וּמִשּׁוּם שֶׁנֵּצַח וְהוֹד הֵם שְׁנֵי מִינֵי שַׁחַר, בֵּאֲרוּ בַּמִּשְׁנָה (מתניתין) מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִין, וְלֹא אָמַר בַּשַּׁחַר, אֶלָּא בְּשַׁחֲרִין - לְשׁוֹן רַבִּים, שְׁנַיִם.." (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמג עמוד א)
גם התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, אשר נכתבו מאות שנים אחר רבי שמעון בר יוחאי מוזכרים בספר הזוהר: "על התעודה זו תלמוד ירושלמי דכתיב צור תעודה חתום תורה בלימודי. בא"י שם נקראו למודי ה' ושם היו ולא בח"ל. וכתיב לתורה ולתעודה. ועל התמורה. זו תלמוד בבלי שפלפלו בלשון יהדת והכל היה לפני הקדוש ברוך הוא קודם שברא העולם" (זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף מט עמוד ב)

ט.      ספר הזוהר משתמש כראיה למאמריו בתרגומו לארמית של התנא יהונתן בן עוזיאל על התורה ועל הכתובים. בהמשך נביא את הדוגמאות. אלא, שלפי חז"ל תרגום יהונתן בן עוזיאל הוא על ספרי הנביאים בלבד. לא על התורה ולא על הכתובים. הנה כאן דבריהם במסכת מגילה: "ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא - משום דאית ביה קץ משיח" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א). כלומר, אונקלוס הגר תרגם את התורה לארמית. יהונתן בן עוזיאל תרגם את הנביאים לארמית ונאסר עליו לתרגם לארמית את הכתובים.
והנה מצאנו, כי ספר הזוהר מצטט, על-פי דבריו, מתרגום יונתן בן עוזיאל על הכתובים. תרגום שעל פי עדות חז"ל כלל לא קיים: "מִצְוָה אַחַת עֶשְׂרֵה הִיא נִקְרֵאת תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, מִצַּד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, וְהִיא תְּפִלַּת כָּ''ל פֶּ''ה. אֵין כֹּל אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁכָּתוּב (דברי הימים א כט) כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל, שֶׁאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. פֶּ''ה כְּחֶשְׁבּוֹן מִילָה. וּמַה בְּרִית בָּהּ מִתְיַחֲדִים זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁלְּמַטָּה - אַף בַּיְסוֹד מִתְיַחֵד חָתָן וְכַלָּה שֶׁלְּמַעְלָה, הוּא חַי הָעוֹלָמִים כּוֹלֵל חַ''י בְּרָכוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי י) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק" (ספר הזוהר פנחס רנ"ז עמוד א)
כמו-כן מצאנו בדברי ספר הזוהר ציטוט, על-פי דבריו, מתרגום יונתן בן עוזיאל על התורה. גם הוא ספר שלא קיים: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וְגוֹ', פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: מַה זֶּה מִקֵּץ יָמִים? אֶלָּא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָתִיד לוֹמַר בּוֹ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל, קֵץ כָּל בָּשָׂר - הַמְחַבֵּל שֶׁל כָּל בָּשָׂר, מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. רָאָה שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ מְחַבְּלִים כְּרָמִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כִּי כֶרֶם יהו''ה צְבָאוֹ''ת בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּגְלַל כָּךְ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, וְרָאָה שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶבֶל כַּמָּה צַדִּיקִים, בִּגְלַל זֶה וַיִּשַׁע יהו''ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (זוהר. תיקון ששים ותשע. דף קי"ג עמוד ב)
הבדאי פשוט טעה. לא מדובר בתרגום יונתן בן עוזיאל אלא ככל הנראה בתרגום מאוחר יותר המכונה "תרגום ירושלמי" הנכתב בראשי תיבות ת"י כמות תרגום יונתן (ת"י) ואשר כלל לא היה מצוי בידי רבי שמעון וחכמים בני דורו.

י.         בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "וּבַת מֶלֶךְ אֲסוּרָה בִסְרָכוֹת, בְּבֵית הַסֹּהַר, בְּגָלוּתָהּ. וְהִיא קֵן שֶׁל סָמָאֵל בֵּין הַכּוֹכָבִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁבַּע, (עובדיה א) אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךְ מִשָּׁם אוֹרִידְךְ נְאֻם ה'. וּשְׁכִינָה נֹגַהּ, וְנֹגַהּ לָאֵשׁ (יחזקאל א), וּמִכָּאן קָרְאוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֵשׁ נֹגַהּ.." (זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רפב עמוד א). כלומר כותב ספר הזוהר מסביר במאמר מדוע נקרא בית כנסת "אש נוגה". אלא שהכינוי אש נוגה לבית כנסת לא מופיע כלל בשום מקור בחז"ל. אין מילה כזאת. המילה אסנוגה מוכרת מהלדינו שמקורה ספרדית קדומה שם משמעותה אכן בית כנסת. כלומר כותב הזוהר התבלבל בתקופה והשתמש במילה שמקורה בספרדית. שפה שכלל לא הייתה קיימת בתקופת חז"ל וסבר כי מקור המילה קדום

יא.    בספר הזהר מובא המאמר הבא: "רַבִּי אָחָא הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יְהוּדָה. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, בְּתוּלָה שֶׁהִתְבָּרְכָה מִן שֶׁבַע {{מישראל}}, שֶׁנִּקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, וּפֵרְשׁוּהָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּבְתוּלָה לְמַטָּה יָרְשָׁה שֶׁבַע בְּרָכוֹת בִּגְלָלָהּ. וַהֲרֵי כָּתוּב, וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל..." (בספר הזהר פרשת ויקרא דף ו עמוד א). כלומר, כותב הזוהר מסתמך בפרשנותו על הפסוק "וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל..". שימוש בפסוק זה מופיע גם במקום אחר: "אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. וְכִי עָלֶיהָ לְבַדָּהּ? לֹא. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִשְׁבַּר בִּגְלָלָהּ". גם כאן מסתמך כותב הזוהר על הפסוק: "וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל.." (בספר הזוהר פרשת חוקת דף קפא עמוד ב)

הבעיה בשני המדרשים הללו היא שאין פסוק כזה. מדובר בשיבוש מהזיכרון של כותב הזוהר

יב.    במאמר הבא המופיע בספר הזוהר מצוטט פסוק מספר משלי ("הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ") ועליו כותב הזוהר מציג פרשנות למילה 'בחסד': "כָּתוּב (משלי כה, ד) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי. הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ. בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְרַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, כִּסְאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ נִתְקָן בְּדִין, וְנִטְמָא בְּדִין, וְשַׁלְהֲבוֹתָיו שׂוֹרְפוֹת אֶת הָעוֹלָם. וּבְשָׁעָה שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹבְרִים מִן הָעוֹלָם, אָז וְיִכּוֹן בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ. בַּחֶסֶד וְלֹא בַדִּין. מַה מַּשְׁמָע? מַשְׁמִיעַ שֶׁהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן תָּלוּי בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְפִי דַרְכֵי הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְיִכּוֹן בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ, מִי שֶׁרוֹצֶה לְבָרֵךְ אוֹתוֹ, לְהַתְקִין אֶת כִּסְאוֹ בְּחֶסֶד וְלֹא בְדִין. מַה מַּשְׁמָע? שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנָס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּכָּנֵס בְּחֶסֶד שֶׁהוּא מַיִם, וְלֹא יִכָּנֵס בַּיַּיִן שֶׁשּׁוֹתֶה, שֶׁהוּא גְבוּרָה. יִכָּנֵס בָּזֶה בְּמַיִם, וְאַל יִכָּנֵס בְּיַיִן..." (בספר הזוהר פרשת שמיני דף מ עמוד ב)
הבעיה בפרשנות זו היא שיש טעות בפסוק המצוטט. המילה 'בחסד' היא טעות ואינה מופיעה בפסוק המקורי שם מופיעה המילה 'בצדק' "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצדק כִּסְאוֹ". כלומר, כותב הזוהר התבלבל במילה ונתן פרשנות על פסוק שאינו קיים. שקרן לא?

יג.     בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, (במדבר כה, ז) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְכָתוּב וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָיָה כֹּהֵן בַּיָּמִים הָהֵם. פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא פִּנְחָס, בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן כָּתוּב. וְאֶלְעָזָר לֹא כָתוּב, אֶלָּא אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, שֶׁכָּתוּב וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְגוֹ'. וְעַל כֵּן מִיתַת עַצְמָם מֵתוּ, וּמִיתַת נַפְשָׁם לֹא מֵתוּ" (פרשת אחרי מות דף נז עמוד ב). הפסוק המצוטט במדרש זה "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָיָה כֹּהֵן בַּיָּמִים הָהֵם" לא כתוב כלל בתנ"ך

יד.    בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "ושער עולה מאחורי האוזניים שלא לכסות עליו שנאמר להיות אזניך פקוחות" (ספר הזוהר - פרשת נשא דף קכט עמוד א). פסוק זה המובא בזוהר הוא שיבוש. אין פסוק כזה. הבדאי במקרה זה, כנראה, התבלבל עם הפסוקים: "לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙..." (מלכים א פרק ח). "לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחוֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔..." (מלכים א פרק ח). "לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨יךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙..." (דברי הימים ב פרק ו). כלומר 'עיניך פתוחות' ולא 'אזניך פקוחות', כך שכל המדרש על השער מאחורי האוזן הוא שקר ורמיה

טו.    בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אותו. שְׁנֵי אוֹתוֹ הֵם שְׁלֵמִים בַּתּוֹרָה בִּשְׁנֵי וָוִי''ם, אֶחָד זֶה, וְאֶחָד - (דברים כב) 'עַד דְּרֹשׁ אָחִיךְ אותו'. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֵם אוֹת מַמָּשׁ" (בספר הזוהר פרשת חוקת דף קפד עמוד א). על פי מדרש זה המילה אותו מופיעה בפסוקים אלו עם האות ו' פעמיים. בפועל אין שני ווים בפסוקים אלו: "ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו.." (במדבר כא, לד). "ויאמר ה' אלי אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו.." (דברים ג, ב). "...והיה עמך עד דרש אחיך אתו..." (דברים כ"ב ב'). כלומר כותב המאמר טעה בציטוט הפסוקים ועל בסיס טעות זו הציג את פרשנותו. מכאן שאין בספר זה רוח הקודש אלא נבואות שקר

טז.    בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "וְעֹרֹת תְּחָשִׁים - אֵלֶּה הֵם לִפְנִים בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְנֶאֱחָזִים בַּקְּדֻשָּׁה וְלֹא נֶאֱחָזִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאַבְרָהָם הֲרֵי הוֹלִיד בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אֶת תַּחַשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת תַּחַשׁ, וְאֵלּוּ הֵם בָּאִמָּא שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אֲחִיהֶם שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת בְּעֵשָׂו, כָּךְ גַּם יֵשׁ מַדְרֵגוֹת בְּיִשְׁמָעֵאל. אִמּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל הוֹלִידָה לְתַחַשׁ, וּמִצִּדּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בָּאָה..." (ספר הזוהר פרשת תרומה דף קמז עמוד ב). על-פי מדרש זה תחש היה בנו של אברהם. גם כאן נתפס הבדאי בתרמיתו, שכן תחש לא היה בנו של אברהם אלא אחיינו. בנו של נחור אחי אברהם שנאמר: "וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם. וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה". הערה. המדרשים הללו כתובים במכוון בצורה מעורפלת ובנוסח סתום כדי לתת לקורא הרגשת מסתורין כאילו משמעות גדולה חבויה מתוכם. בפועל מדובר באוסף הבלים בלי שום ערך ומשמעות ועל-כן אין צורך לנסות להבין את תכנם משום שאין כזה


יז.      בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "בְּאוֹתוֹ זְמַן, כֹּה אָמַר ה' לָרוֹעִים הַפּוֹשְׁעִים בִּי. וְאוֹמֵר, (יחזקאל יג, ט) וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ. וְאֵלּוּ הֵם רוֹעֵי הַצֹּאן, פַּרְנְסֵי הַדּוֹר" (ספר הזוהר פרשת פנחס דף רמט עמוד א). הפסוק " כֹּה אָמַר ה' לָרוֹעִים הַפּוֹשְׁעִים בִּי" אינו מופיע בתנ"ך. גם כאן מדובר בפרשנות שקר על טעות בציטוט פסוק.

יח.     בספר הזוהר מובא המאמר הבא: "סֻוכָּה רוֹמֶזֶת לָאֵם שֶׁמְּסַכֶּכֶת עֲלֵיהֶם - הֲרֵי הֵם שְׁמוֹנָה, כְּנֶגֶד יאהדונה''י" (תיקוני זוהר הקדמה דף ב עמוד ב). כלומר לפי ספר הזוהר המילה סוכה כתובה עם ו' ואז הגימטריה שלה תהיה שווה למילה יאהדונה''י, שהיא כביכול שם קדוש. בפועל המילה סוכה נכתבת ללא ו' ואין שום שיוויון בגימטריה. טעות זו מופיע בזוהר במספר מקומות.

יט.     בספר הזוהר נכתב המאמר הבא: "אתמר כה אמר י"י למזבחים ולמקטרים לככבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי.." (תיקוני הזוהר תיקון שישים ושש דף צז עמוד א). ובהמשך הוא מצטט שוב פסוק זה: "ובגין דא אתמר עלייהו כה אמר י"י למקטרים ולמזבחים לככבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי..". גם במקרה זה נתפס בדאי הזוהר בתרמיתו, כשהוא נותן משמעות לפסוק שאינו קיים בכתובים ונותן פרשנות למילה "מזבחים": "אָמַר לוֹ: מַה זֶּה לַמְזַבְּחִים? אָמַר לוֹ: לְכָל דְּמוּת הָיוּ עוֹשִׂים, שֶׁנּוֹטְלִים בְּהֵמוֹת אוֹ עוֹפוֹת כְּפִי אוֹתוֹ הַמַּזָּל וְהָיוּ זוֹבְחִים עֲלֵיהֶם, וְזֶהו לַמְזַבְּחִים, וְהָיוּ מוֹרִידִים אוֹתָם וּמְדַבְּרִים עִמָּהֶם, וְהָיוּ עוֹשִׂים רְצוֹנָם, וְהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם וּמַאֲמִינִים בָּהֶם"

כ.       במאמר הבא המופיע בזוהר מתבלבל הבדאי שכתב את ספר הזוהר בין דוד לאלישע ואלו הם דבריו בתרגום לעברית: "אלא ושמחתם לפני י"י אלקיכ"ם כמו דדוד שנאמר בו והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד י"י.." (בתיקוני הזוהר תיקון שישים ותשע דף קיט עמוד א). הפסוק "והיה כנגן המנגן כלל לא נאמר על דוד אלא על אלישע שנאמר: "וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֗ע חַי ה' צְבָאוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו כִּ֗י לוּלֵ֛י פְּנֵ֛י יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֲנִ֣י נֹשֵׂ֑א אִם־אַבִּ֥יט אֵלֶ֖יךָ וְאִם־אֶרְאֶֽךָּ: וְעַתָּ֖ה קְחוּ־לִ֣י מְנַגֵּ֑ן וְהָיָה֙ כְּנַגֵּ֣ן הַֽמְנַגֵּ֔ן וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו יַד־ה'" (מלכים ב פרק ג). על טעות זו חוזר השקרן שוב ושוב: "ובגין דא דוד מתקרב לההוא היכלא בנגונא הדא הוא דכתיב (מלכים ב' ג') והיה כנגן המנגן.." (תיקוני זוהר תקונא חד סר דף כו עמוד ב)

"..דמתמן רוח צפון הוה נחתא בכנור דוד והוה מנגן מאליו הדא הוא דכתיב (מלכים ב' ג') והיה כנגן המנגן וגומר.." (תיקוני זוהר תקונא תליסר דף כח עמוד ב)


כא.  במאמר הבא המופיע בספר הזוהר התבלבל הבדאי בין שני אירועים שהתרחשו בימי אלישע. וכך הוא כותב: "מי צרר מים זה אלישע שריפא המים ביריחו. בשמלה בכח שמלתו של אליהו.." (זוהר חדש מגילת רות דף מב עמוד ב). על-פי התנ"ך אלישע ריפא את מי יריחו במלח ולא בשמלה שנאמר: "וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע הִנֵּה־נָ֞א מוֹשַׁ֤ב הָעִיר֙ ט֔וֹב כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י רֹאֶ֑ה וְהַמַּ֥יִם רָעִ֖ים וְהָאָ֥רֶץ מְשַׁכָּֽלֶת: וַיֹּ֗אמֶר קְחוּ־לִי֙ צְלֹחִ֣ית חֲדָשָׁ֔ה וְשִׂ֥ימוּ שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיִּקְח֖וּ אֵלָֽיו: וַיֵּצֵא֙ אֶל־מוֹצָ֣א הַמַּ֔יִם וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה־אָמַ֣ר ה' רִפִּ֙אתִי֙ לַמַּ֣יִם הָאֵ֔לֶּה לֹֽא־יִהְיֶ֥ה מִשָּׁ֛ם ע֖וֹד מָ֥וֶת וּמְשַׁכָּֽלֶת: וַיֵּרָפ֣וּ הַמַּ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּדְבַ֥ר אֱלִישָׁ֖ע אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר" (מלכים ב פרק ב). בדאי הזוהר התבלבל עם אירוע אחר שבו הכה אלישע את הירדן בעזרת אדרת אליהו והמים נחצו הנה והנה.

כב.  במאמר הבא התבלבל בדאי הזוהר בין תקופות המלכים וכך הוא כותב: "באותה שעה שמת עובדיהו מת אחאב ומלך יהורם בא לקחת את שני ילדיו. מה עשתה הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות עמדה על קברו וצעקה ירא אלהים כך וכך עושים ליתומך. אמרו ליה לעובדיהו הרי אתתך עומדת וצועקת ובוכה על קברך. מה עשה הלך לו אצל חזקיהו אמר ליה דיי בעולם הזה. הלך לו אצל האבות אמר כך וכך יש לי. אמרו לו כבר שמענו צעקותיה לך אצל אלישע הנביא. אדהכי חזרה גועה וצועקת על קברו אמר לה אי ענייה לכי אצל אלישע [והוא יתן לך עצה מיד] הלכה אצל אלישע" (ספר זוהר חדש מגילת רות דף לח עמוד ב). כלומר, על-פי מדרש זה עובדיה, שנפטר מן העולם פונה, בשמים, אל חזקיה ואל האבות כדי שיסייעו לאלמנתו. דבר זה אינו ייתכן משום שחזקיה עוד לא נולד באותה התקופה ובטח שלא נפטר

כג.   עוד שיבוש פסוקים אנו מוצאים במאמר הבא בו מצטט הבדאי, כותב ספר הזוהר, הפסוק הבא: "ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם..." (ספר הזוהר פרשת משפטים דף קיב עמוד ב). בהמשך, נותן כותב הזוהר פרשנות למילה 'נעשו' אשר בפסוק זה: "אשר נעשו תחת השמש, אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ? אֲשֶׁר גָּרוּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ? אִם הָעֲשִׂיָּה הִיא לְשֶׁבַח, אֵין עֲשִׂיָּה שֶׁלָּהֶם אֶלָּא לְמַעְלָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ. אֲבָל וַדַּאי נַעֲשׂוּ. אֵיךְ נַעֲשׂוּ? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁעֲשׁוּקִים מֵרוּחָם שָׁם, לָמָּה בָּאִים לָעוֹלָם הַזֶּה? אֶלָּא וַדַּאי רוּחוֹת נַעֲשׂוּ, נַעֲשׂוּ בְרוּחוֹת וְגוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַן הַגּוּף שֶׁלָּהֶם וְנֶעֶשְׂתָה אוֹתָהּ רוּחַ בְּגוּף זַךְ וְנָקִי בְּלִי לִכְלוּךְ שֶׁל חֲטָאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז נֶעֱשַׁק הַגּוּף כְּמוֹ שֶׁנֶּעֶשְׁקָה הָרוּחַ. וְזֶהוּ הַגּוּף שֶׁנֶּהֱנָה בּוֹ יוֹתֵר מֵהַכֹּל. וְיֵשׁ עֲשׁוּקִים אֲחֵרִים בְּכַמָּה מִינִים מֵרוּחוֹת שָׁם, וְלֹא נַעֲשׂוּ בְגוּפִים. אֲבָל אֵלֶּה הֵם עֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ. יִשִׁ אֲחֵרִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ, וְהִטְרִיחוּ בְּנֵי אָדָם אֶת רִבּוֹנָם. וּמִי הֵם? מִי שֶׁעָשַׁק אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ בַּסֵּתֶר אוֹ בַּגָּלוּי, וְאוֹתוֹ וָלָד שֶׁנּוֹלָד מֵהֶם הוּא עָשׁוּק, בְּלִי רְצוֹן רִבּוֹנָם, וְלֹא יוֹדֵעַ בַּעַל הָאִשָּׁה שֶׁאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הֵם עֲשׁוּקִים, וְהִטְרִיחוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לָהֶם גּוּף וּלְצַיֵּר לָהֶם צוּרָה. אֵלּוּ עֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ. אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ וַדַּאי הַגּוּפִים שֶׁלָּהֶם עַל כֹּרַח. מִשּׁוּם כָּךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר, (קהלת ד, א) וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים, בְּכָל מִינֵי עֲשׁוּקִים עָמַדְתִּי, אוֹתָם אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ וְנַעֲשׂוּ בַּעֲשִׂיָּה. כְּמוֹ שֶׁאֵלֶּה {{הואבערלה, אינו גדל ועושה, ואחר כך עושקים אותו ממגו, כך}} אוֹתָם עֲשׁוּקִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשׂוּ בְעָרְלָה, וְהִתְרַבָּה וְנָטַל וְגָדַל הַגּוּף, וְעָשָׂה אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ עוֹשְׁקִים אוֹתָם מִמֶּנּוּ וְלוֹקְחִים אוֹתָם, הֲרֵי עֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ, וְעַל הַכֹּל עָמַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאָמַר, עָמַדְתִּי עַל כָּל הָעֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ. וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים, כֻּלָּם שׁוֹפְכִים דְּמָעוֹת עִם טַעֲנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵלּוּ שׁוֹפְכִים דְּמָעוֹת, שֶׁהֲרֵי הָעָרְלָה מַרְבָּה וּמְגַדֶּלֶת אוֹתָם עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, וְאַחַר כָּךְ עוֹשְׁקִים אוֹתָם מֵהָעָרְלָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָם. הֲרֵי לְךְ עֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ כְּבָר".
בפועל המילה "נעשו" לא כתובה בפסוק, אלא המילה 'נעשים': "וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם" (קהלת. ד. א)


בשורות טובות

להמשיך למדור המאמרים

אין תגובות: