חזרה לרפי חזרה לשער האתר
כיום, אנו נוהגים לומר את נוסח 'מודה אני' מיד כשקמים בבוקר. לא הרבה יודעים, אך נוסח זה הוא מאוחר מאוד וכלל לא היה נהוג ע"י חז"ל והראשונים. להלן השתלשלות הדברים:
בתלמוד הבבלי מסכת ברכות מוזכרות ברכות ההודאה שעל האדם
לברך את הקב"ה. הברכה הראשונה שעליו לברך היא ברכת "א-לוהי נשמה" מיד
כשקם בבוקר: כיום, אנו נוהגים לומר את נוסח 'מודה אני' מיד כשקמים בבוקר. לא הרבה יודעים, אך נוסח זה הוא מאוחר מאוד וכלל לא היה נהוג ע"י חז"ל והראשונים. להלן השתלשלות הדברים:
"כי
מתער (כשמתעורר) אומר: א-להי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה
משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה בקרבי מודה
אני לפניך ה' א-להי וא-להי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר
נשמות לפגרים מתים" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב)
[התלמוד
אומנם נחתם מאות שנים לאחר חורבן בית שני (יש המעריכים חתימתו לתקופה שלפני 1500 שנים),
אך נוסח הברכות שמופיע שם נאמר ע"י תנאים שחיו לפני כ- 1900 שנים ייתכן במסורת
מדורות קדומים יותר]
כלומר, ממש שניעור עליו לברך ברכה זו ועוד לפני נטילת הידיים. לפי התלמוד
(חז"ל) אין כלל אמירה של נוסח 'מודה אני'.
כך גם פוסק הרמב"ם (לפני כ- 840 שנים):
"בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך והוא על מטתו כך: א-להי נשמה שנתת בי
טהורה אתה בראתה ואתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה
עתיד להחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך יי א-להי רבון
כל המעשים ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים מתים" (רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת
כפים פרק ז הלכה ג)
אז מי המציא את מודה אני?
את עניין אמירת 'מודה אני' אנו מוצאים פעם ראשונה אצל חכם בשם משה בן
מכיר (חי לפני כ- 450 שנים) שכתב בספרו 'סדר היום' את הדברים הבאים:
"בהקיצו משנתו ובקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת
בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. ואין צריך לזה נ"י (נטילת ידיים) כי אפילו יהיו ידיו
מטונפות אין חשש כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כנוי"
מדבריו של משה בן מכיר אנו למדים שהוא חשש להזכיר את שם ה' לפני נטילת
ידיים ולכן תיקן נוסח של ברכה קצרה ללא הזכרת שם ה'. נוסח זה הוא נוסח 'מודה אני' שאנו
מכירים.
החשש מלהזכיר שם ה' קודם נטילת ידיים נבע מהשינוי (עיוות) שחל בסיבה שחז"ל
כתבו שיש ליטול ידיים. בעוד שחז"ל (כנראה) חששו מנקיות הידיים לאחר השינה ולכן
תיקנו נטילת ידיים התפתחו ברבות השנים אמונות ודעות חדשות כאילו הידיים טמאות בבוקר
ולכן אין להזכיר שם ה' עם ידיים טמאות. אמונות חדשות אלו נובעות מהקבלה המזויפת והמיסטיקה
האלילית שחדרה לעם ישראל במאות השנים האחרונות כתוצאה מהתמעטות חכמים יראי שמיים אמיתיים.
לסיכום:
א. נוסח 'מודה אני' הוא חדש יחסית (אולי 500 שנים)
ב. התנאים, האמוראים, הגאונים והראשונים כלל לא הכירו נוסח זה
ג. המצאת 'מודה אני' נובעת מהמצאת טומאת הידיים בבוקר ואין לה תוקף מדברי
חז"ל
חזרה לרפי חזרה לשער האתר
חזרה לרפי
2 תגובות:
שלום רב!
בהקשר לנקיות הידיים האם הכוונה למה שרשום במסכת ברכות דף נג עמוד ב, שמי שידיו פסולות לא יכול לברך? בהנחה שפסולות מתייחס לכך שהידיים בשינה עסקניות, האם זה לא מונע את האפשרות לברך את ברכות השחר כסדר שמצויין שם בלי ליטול תחילה ידיים?.
לגבי רוח רעה שראיתי שמופיע בטור אורח חיים, מהיכן המקור שלו לזה? רק מהזוהר? או שהיה מקור קדום מחז"ל? אם כן מה הכוונה בכלל במושג רוח רעה?
תודה מראש
לברכות השחר מטרה נשגבה - להחדיר לתודעה של אדם שכל תפקודו תלויה בבוראו. תודעה זו היא מטרה עליונה. שום "רוח רעה", גם אם נניח לצורך הדיון שיש לו יסוד, לא יכול לעצור. חוץ מזה שהוא בדיה.
הוסף רשומת תגובה