לק"י
תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב ... דברים פ' כח (מה)
עיון בהיתר הנאה מדברי תורה על בסיס תשב"ץ וכסף משנה
ההשלכות
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ' ג ה' י
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה במלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה
חלל את השם
ובזה את התורה
וכבה מאור הדת
וגורם רעה לעצמו ונוטל חייו מן העולם הבא.
לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות."
לאור האמור בחרתי בשני חיבורים- תשב"ץ וכסף מישנה, בתור ראשונים שניסו לנמק הפרת האיסור. אחרי שדורות השתמשו בהם בפועל בלא נימוק מסודר ובתור כאלה שניסו להשעין היתרם על מקורות בתלמוד ולא רק על פרשנים שקדמו להם. אנסה להראות שחיבורים אלה הם:
א) מבחינת "כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה- שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו" (יבמות עז ע' א , צח ע' א , קידושין ע ע' ב , בכורות לח ע' ב)
ב) ההבחנה בין החובה לתרום, הרשות לקבל, והזכות לתבוע או לבקש מטושטש בהם .
ג) נשענים על פרשנות פרטים, בניגוד לכללים.
ד) גם פרטים אלה מקבלים את משמעותם הרצויה אחרי פרשנות בלבד.
ה)הפרשנות הזו היא אפשרית לכל היותר, לעיתים אף בלתי אפשרית , אך לעולם לא הכרחית .
ו) אנסה להצביע על חלק מההשלכות האפשריות של ההיתר ראה ירידת הדורות (בתוך דברי רשב"ץ) ובסיכומיםחזרה לתוכן ענייני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה