26(גישת כסף משנה ותשב"ץ בקווים כלליים זהה: 1. כל פרט בתלמוד שיכול לקבל איזושהי פרשנות כסף- תמורת תורה מקבל הרחבה מרבית עד מימדי כלל, כללי משנה המראה ההפך מקבל, הצרה ותיחום עד מימדי פרט. 2. אי הבחנה מתמדת בין חובה לתת, רשות לקבל וזכות לתבוע. ולא תמיד זה בא עם זה וההפך. אין ספק שגוי אשר ינדב לבו לתת לבנית ירושאלים יקבל שכרו על כוונתו, אך לקבל ממנו אסור, לפתח תקוה- מותר לקבל, אך לא יעלה על דעת לחיב אותו, או להטיף לזה. כללי עיון לא יכולים להשלים עם גישה זו. לכן טענת "הוראת שעה" לכאורה קלף מנצח שאין לסותרו. ולא היא.
א. עצם הלשון "אפשר שהסכימו" שוב השערה. הרי אין מחלוקת עובדתית בין רמב"ם לכסף משנה. בפתיחה לפירוש המשנה כותב הוא "וגם מפני שאני יודע שדברי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם", בפירוש זה התייחס לטענות שנשמעו בעניין, מסתבר שזו טרם הושמעה. כך שנשארנו עם ההשערה.
ב. נניח שאכן כך הדבר, איפה מוגדרת סמכות זו? ואם יש סמכות, כל אחד נהג כך במקומו, בטרם נמנו וראו שכך הוא המעשה של הרוב, אם כן, כל אחד עשה באיסור, וכשמנו וראו שהרוב עוברים, קידשו את זה?
ג. בהנחה שעצם זה שחכמי ישראל נוהגים כך, שווה ערך להוראת שעה. הרי שהוראת שעה זו לא ניתנת ליישום , כי לא ידועים לנו תנאיה וגבוליה כמו לדוגמה, אם ידענו שחכמי ישראל נהגו להתיר לפעמים ריבית ולא ידענו על היתר עיסקא (או חמץ בפסח- מכירת חמץ) הינו אומרים הוראת שעה ריבית (או בל ימצא) מותר. וזה מותר בתנאים מסוימים בלבד.
ד. כדי לשקול "הוראת שעה" צריך לברר היטב את סיבות האיסור והשלכות ההיתר, אולי "אין הצר שווה בנזק המלך" ? מי, איפה ומתי דן בזה? הייתי גם מצפה לדיון- האם הסיבה העיקרית להוראת שעה- הפרנסה- אכן מכשול לפני טירחה בתורה. עד כמה מכשול? האם הסרתו עלול להאדיר מכשול אחר(ובאמת עיקרי)- הכשרת המידות? ודיון בעניינים אלה הייתי מצפה לראות בטרם הסכמה, לא אחריה. מי, אפוא, ומתי דן בזה?
ה. "הוראת שעה" פירוש הדבר- עקב מניעות זמניות כלשהם נבצר מאתנו לקיים, וכשירחיב ה' לנו נחזור לקיים. ובכן מה היא המניעה הזמנית? האם הוקשתה הפרנסה בתקופה שבין זמן משנה לכסף משנה? ההיפך! ועד מתי "הוראת שעה" זו? יש מקומות בעולם ששבוע עבודה שם ארבע וחצי יום, שמונה שעות ביום אולי הגיע זמן לבטלה? או שנחכה שיהיה ארבע יום שש שעות ביום? אז מישהו כאן יקום ויאמר הרחיב ה' לנו מבטלים "הוראת שעה"? על כן מוכרחים לגייס את ה"ירידת הדורות" בתור גורם שחייב את השינוי, אך ממאי נפשך, אם "ירדת הדרות" היא תמידית- אין זה הוראת "שעה", כי סיבתה תמידית, לכן זה עקרת איסור. אם אינה תמידית- אזי לא נותר לנו אלא לדון בדרכי עצירתה במקום לצור דרכי דו-קיום עמה. (דיון בעניין בעמוד 10). יש שתולים במשיח, כאילו הם מצפים שהוא ישלח אותם לשדות ומפעלים! למעשה הצפייה של אלה היא, שהוא יפטור אותם מטרחת פרנסה כלל. פירושו של דבר ש"הוראת שעה" זו היא מרגע שעייפנו לקיים עד עולם, אין זה "הוראת שעה" כי אם עקירת איסור. "הוראת שעה" זו היא ניסיון ליצור לחלק מהעם תנאי גאולה בטרם גאולה אולי, בגלל זה ה' מעכב אותה?
ו. למעשה מה יכלו "להסכים כן כל חכמי הדורות " ? האם "אפשר שהסכימו...כל חכמי הדורות" שמעתה טבע הדברים משתנה ותורה שאין עמה מלאכה לא בטילה וגוררת מצווה ולא עוון? או כל הנהנה מד"ת לא נטל חייו מן העולם הבא אלא אדרבא חלקו כגודל הנאת ד"ת? אולי הנאת ד"ת קידוש ה' היא? הכוונה היא , שאפילו אם בטלו איסור לא יכלו לשנות לא את הטבע של הדברים ולא משמעות מושגי אמת.
הטיעון החסר - חילול ה'
חילול ה' הוא סיבה ראשונה שמביא רמב"ם לאיסור שכר ת"ת, לא זכה להתייחסות כסף משנה ותשב"ץ כלל. ובכן, למה זה חלול ה' ? אגרת השמד או מאמר קידוש ה'פ"ד "וקידוש השם הוא הפך חילול השם, והוא, שהאדם כאשר יעשה אחת מן המצות ולא יערב עמה כוונה מן הכוונות אלא אהבת ה' יתעלה ועבודתו בלבד, הרי זה קדש את השם ברבים." ברבים- זאת אומרת לא מדובר בכוונה המסורה ללב בלבד אלא דבר הנצפה לעין, וחילול ה' כאמור, הוא ההפך מזה- כשאדם עושה מצווה, וניראה לעין, תתכן שם כוונת רווח. יש שתי סיבות לפעילות האנושית- רווח ואמונה. כהסבר למעשה כלשהו תמיד מחפשים קודם כל רווח. כי זה הטבעי והמצוי. אם מצא אדם רווח כלשהו, אפילו זעום, המסקנה תהי- למענו עשה. אם לא מצא יחפש שוב ושוב, כי קשה להאמין שאין. כך בנוי שכלו של אדם. רק אחר שבדק שוב ושוב יאמר בפליאה- למען אמונתו עשה. התפלאות זו היא קידוש האמונה. לכן אומר אמציה "...ואכול שם לחם ושם תנבא ... "- כי ביצירת ספק קלוש, שמא לעמוס יש רווח באמונתו, משיג אמציה יותר משעות תעמולה. היות והעניין הגיוני ופשוט, היות וכסף משנה ותשב"ץ נמנעו מלהתמודד עם הטיעון הוא בעינו עומד ושום הוראת שעה לא יכולה לבטל חילול ה'. נידמה, שלכן נמנעו מלהתמודד עימו. גם מחזיקי התר שכר ד"ת מוכרחים להודות לכל הפחות, בהימנעות שיטית מקידוש ה'. אם לא בחלולו.
שתי טענות נוספות הנשמעים לעתים: האחד שרמב"ם, כביכול, בעצמו חזר בו וזה על סמך מה שכתב בהלכות שמיטה ויובל (פרק יג הלכה יג ) : "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני י''י לשרתו ולעובדו לדעה את י''י והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה עליו השלום אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען. "
ולפי הטענה השנייה בדברי רבי שמעון בן יוחי (ברכות לה , ב ) "אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים" ניתן למצוא אישור להיתר ללמוד תורה ולהתפרנס מהצדקה. תשובה אחד לשניהם. כי שורשם אחד. לא במקרה לא כסף משנה, לא רשב"ץ ולא ב"ח לא מזכרים לא אחד המקומות האלה, ובצדק, כי גם רמב"ם וגם רבי שמעון בן יוחי מטיפים להתעלמות מדאגות העולם הזה – כולל דאגה לקבלת צדקה, בקשתה, דרישתה ו\או הטפה לה. שנית- סיכום העניין בגמרא(שם) : "אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. " מה "עלתה בידן"? "ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל" (שם) האם התכוון אביי לגלות לנו סוד איום ונורא שמי שנוהג דרך ארץ ככלל, הכן מצליח להתפרנס? מה "לא עלתה בידן"? הרוצה לבשר לנו אביי שמי שלא נוהג דרך ארץ עלול להיתקל בקשיי פרנסה? בעל כורחך אתה אומר : "עלתה בידן"- ללמוד- אף על פי שעסקו גם בדבר אחר- דרך ארץ. "לא עלתה בידן"- ללמוד- אפ על פי שלא עסקו בשום דבר אחר. מקום אחר בגמרא (מנחות צט,ב) עוזר להבין טיב המחלוקת : "א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות (יהושע א' ) לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. "- נידמה שר' שמעון בן יוחי ור' ישמעאל התחלפו בתפקידים- זה שדגל בהזנחה של דרך ארץ מסתפק בק"ש שחרית וערבית, זה שחייב דרך ארץ- אין לו זמן פנוי מת"ת לא ביום ולא בלילה. אין מנוס מלהסביר את ר' שמעון בן יוחי כך- "אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש"- חובה הכרחית, "תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים"- חסידותו. וחסידות, כמובן, לא יכולה להיעשות על חשבון אחרים, כי אז , של מי החסידות זו? של ה"חסיד" או של ה"אחרים"? מכן ברורים דברי אביי שאינם קביעה עקרונית אלא עובדתית- לרוב אנשים אינם מצליחים כך. וברור שרמב"ם מתכוון לחסידותו זו של ר' שמעון בן יוחי אשר לא לרבים היא .
יש עוד טענה מוזרה האמרת שמוכרחים מעטים לעסוק בת"ת בלבד כדי לפצות על ביטול תורה של רבים. עצם הרעיון שאחד יכול לקיים חובה במקום חברו הוא בלתי מבוסס, ולמעשה אף אחד לא לוקח אותו ברצינות, עובדה, שאף אחד לא הציע להנהיג שליש במקום מעשר כדי לפצות על ביטול צדקה אצל חלק מהעם או להניח ארבעה עשר תפילין או לבטל חרם דרבנו גרשום (חלק גדול בעם, לצערנו, לא מתחתנים כלל). מקרה יחיד המזכיר מכסה כללית הוא "מתכונת לבנים" של פרעה, וגם הוא, בודאי, לא היה מסכים להמיר איכות בכמות. טענה זו נשענת על שלוש הנחות: 1. יש מכסה כללית של ד"ת על העם. 2. המכסה היא כמותית ולא איכותית. 3. שינוי מהותי בתנאי הלימוד לא משפיע על איכותו. שלושתם נשענים על הרצון העז של מנחיהם בלבד.
כל מערכות נימוקי התרי הנאת ת"ת נחלקים לשנים. הנמקת אפשרות קבלת שכר עבור ת"ת והנמקת ההכרח בזה. והרי לא עושים כל אשר קשה בילדיו. נימוקי האפשרות הם נימוקים תורניים. לעומתם, נימוקי הכרח הם תמיד נימוקי כדאיות ותועלת. כאשר באים להציג נימוקים מסוג זה מוכרחים להקדים להם הגדרת מטרה. מהוא אותו דבר שמחפשים ליעל אותו? מתייחסים לזה כאילו "מן הסתם" שלמוד תורה- מצוותה כמה שיותר בכל מחיר. למעשה אין מצוות שאין חשיבות איך ומתי נעשו והעיקר שיעשו. לכולם יש תנאי זמן, אופן, קניין וסדר העשייה. וערכם בלי או עם תנאים אלה לא שווים. לכן ה"מן הסתם" הוא ששינוי תנאי העשייה משנה את ערכם. הרוצה לשנות עליו הראיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה