כִּי תִשָּׂא
פרק ל
(יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:
רש"י: כי תשא - לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם
לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם :
אונקלוס: ארי תקביל ית חושבן בני ישראל למניניהון ויתנון גבר פורקן נפשיה קדם יי כד
תמני יתהון ולא יהי בהון מותא כד תמני יתהון :
"כתרגומו" כותב רש"י, אך חורג מהתרגום: "ארי" הארמי, כמו כן "כי" העברי לעתים,
משמש במשמעות "הנה", "כש...", "כאשר", מכאן משמעות התרגום הוא: " כשתקבל מספרם של בני
ישראל, גבה מהם מחצית השקל השתתפות בקרבנות לכפר על עצמם כדי שלא יהיה בהם נגף, וכך
גם הבנת הפסוק במסורת ישראל - הוא לא הנחיה כיצד להעביר מפקד לאומי, אלא מצווה
גביית מחצית השקל.
רש"י מוסיף רק מילה אחת שמשנה את משמעותו באפן מהותי: " כשתחפוץ לקבל " במקום
"כשתקבל". מילה זו "תחפוץ" הופכת פסוק ממצווה גבית מחצית השקל להנחיה כיצד עושים
מפקד, ומכאן ממילא עולה שאלה למה לעשות מפקד בצורה מסוימת דווקא. שאלה הדורשת הסבר.
רש"י: ולא יהיה בהם נגף - שהמניין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי
דוד :
כלומר - יש כוח מה בעולם הנקרא "עין הרע", אשר פועל על כל מי שלא נזהר, והקדוש ברוך
הוא מחלק עצות כיצד להיזהר: " אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ". כמו:
"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים
בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". יש כוח בעולם- כוח משיכה, הפועל על הכול, הזהיר והלא נזהר. וגם מבנה הפסוקים זהה:
"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"- "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לִפְקֻדֵיהֶם",
"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"- "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'
בִּפְקֹד אֹתָם",
"וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"- "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד
אֹתָם".
אלא שניתן לציין שני הבדלים:
האחד: לפסוק "כי תבנה..." יש סיומת המסבירה מטרתו- " כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל
מִמֶּנּוּ ". בפסוק השני- אין, רש"י מקנה לו אותו הסבר למעשה: " שהמנין שולט בו
עין הרע והדבר בא עליהם , כמו שמצינו בימי דוד ".
הבדל שני הוא- לכוח משיכה יש תפקידים נוספים בעולם, ובלעדיו העולם בלתי אפשרי
במתכונתו הנוכחית, וכוח "עין הרע"- למה קיים?
ומה היה בימי דוד? סיפור הדברים מופיע בשתי מקומות: שמואל ב פ' כד ודברי הימים א פ'
כא, הבה ננסה לעמוד על משמעות הדברים תוך הצלבת מקורות אלה.
שמואל ב פרק כד (א) וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד
בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה :
רש"י "ויסף אף ה' לחרות בישראל - לא ידעתי על מה"
רש"י לא ידע למה חרון אף זה, אך ברור שמפקד אשר יזם דוד הוא כדי לגלגל איזו עלילת
דברים, וממילא אינו סיבה לשום דבר, אלא תירוץ לכל היותר.
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם:
מה שמוזר הוא, שיואב הוצרך "לשוט בכל שבטי ישראל", במקום לגשת לכוהן
הממונה על שקלים עם שאלה פשוטה: "כמה מחציות השקל ניגבה בפעם אחרונה?". שמא לא
נגבה? או לא נגבה מכולם? שמא זו היא סיבה לחרי האף?
דברי הימים א פרק כא (ו) וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב
דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב :
ובכן, לוי ובנימין לא נפקדו, לא היה בהם מניין, ממילא לא שלט בהם "עין הרע", ומן
הסתם פסח עליהם הדבר?!
שמואל ב פרק כד (טו) וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת
מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ :
"מדן ועד באר שבע"- ביטוי כללני, אין שום סיבה לחשוב כי דבר פסח על לוי או\ו
בנימין. הגם בהם שלט "עין הרע"?
שמואל ב פרק כד (יז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה
בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן
מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי :
דוד, מסתבר, חושב כי הוא, ויזמתו למנות בעם, סיבה לדבר, ושואל, בצדק, "אני חטאתי
ואלה הצאן מה עשו?". ובאמת מה? ה' עושה עוול? על כל פנים תשובה אין. או שלבורא
העולם, אכן, אין תשבה, חלילה, או שאינו רוצה שנדע על מה נענשנו, או שכל השאלה לא
לעניין כלל, לא המפקד הוא הסיבה, אלא, כפי שראינו, דבר מה, שקדם למפקד.
דברי הימים א פרק כא (יח) וּמַלְאַךְ ה' אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי
יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי
תשובה ישירה אין, אך שמא מהשתלשלות הדברים נוכל להבין דבר מה. ובכן, במקום תשובה
הוראה להקים מזבח לה'.
שמואל ב פרק כד (כא-כד) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל
עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ
לַה' וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח
וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה
וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים: הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ
לַמֶּלֶךְ ס וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹקיךָ יִרְצֶךָ: וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה
לַה' אֱלֹקי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף
שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים:
דוד נצטווה רק להקים מזבח, למה לו לסרב להצעתו הנדיבה של ארונה? מאין העיקרון הזה
"לא אעלה לה' אלקי עלות חנם"? אין זה כי כאן התשובה. ישראל זלזלו במידת מה או לא
מספיק הקפידו בגבית מחצית השקל. זה הסיבה לחרון אף ראשוני. ה' הסית את דוד למנות את
ישראל כדי לרמוז על כך, לכן לא היה אפשר לקבל מספרם המדויק מידיעת כמות מחצית השקל
שנגבה לאחרונה, ולכן הדבר היה גם בין אלה שלא נפקדו, כי מפקד זה רק תזכורת לחטא, לא
החטא גופו. לכן גם לא ענה ה' "...ואלה הצאן מה עשו?", כי שאלה לא לעניין היא.
וכשהבין דוד, סירב ל"עולות חנם"- כי זה החטא - העדר מחצית השקל - עולות חינם הם.
פירוש מערכתי.
שמות פרק לב
א. וַיַּרְא
הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן,
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ
לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא
יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ
אז מה אם לא
ידענו? מה היא ההנחה? מת? ברח? נניח, אז מה הפתרון בהעלמות המנהיג? להקים מנהיג
חדש! למה המסכנה היא הכרח לעשות אלוהים? אלא זה מה שתמיד רצו – אלוהים בכיס, בהעדר
משה הרגישו הזדמנות.
......ו . וַיַּשְׁכִּימוּ,
מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל
וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. – היש פיתוי גדול מי זה? אלוהי כיס- רוצה מוציא , רצה מכפל. מחליט איך
ומתי עובדים אותו ויחד עם זה מקבלי השלית גבוי מכוח עליון.
ז . וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח . סָרוּ
מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה;
וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
הם לו רצים אותי והם לו רוצים אותך, הם רוצים
"אלוהי כיס"
ט. וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף
הוּא. י. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם;
וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל.
על כן תסכים שלא נותר אלא אתחול חדש.
יא. וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה
יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל
וּבְיָד חֲזָקָה. יב. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג
אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ,
וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
יהיה בך חילול שמך בעיני הגוי.
יג. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם
כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן
לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. יד. וַיִּנָּחֶם,
יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
למה עם המתחיל ממני טוב יותר מעם המתחיל מאברהם. אין מנוס אלא לתקן את
הקיים.
…... כ וַיִּקַּח
אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק;
וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
תחילת התיקות.
כא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה:
כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה. כב. וַיֹּאמֶר
אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא. כג. וַיֹּאמְרוּ לִי--עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ
לְפָנֵינוּ: כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם--לֹא יָדַעְנוּ, מֶה-הָיָה לוֹ. כד. וָאֹמַר
לָהֶם לְמִי זָהָב, הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ-לִי; וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ,
וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה. כה וַיַּרְא
מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, כִּי פָרֻעַ הוּא: כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן, לְשִׁמְצָה
בְּקָמֵיהֶם.
משה מתחקר את
אהרון ומגיע למסכנה שתיקון שנעשה אינו מספיק.
כו. וַיַּעֲמֹד
מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ
אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. כז. וַיֹּאמֶר
לָהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ,
עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ
אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ. כח. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם
בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.
תיקון נוסף.
...... לא. וַיָּשָׁב
מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה,
וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. לב. וְעַתָּה,
אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
הם אכן חטאו.
נקטתי באמצעים המרבים שאני מסוגל. ואם אין זה מספיק פטר אותי מעבה זו.
לג. וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. לד וְעַתָּה
לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ ...
מי שחטא בעבדו
אותו אפטר, ואתה לך עושה את עבדך מה שאתה
יכול
...הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ
לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם.
ומה שאינך יכול
יעשו שליחים אחרים אשר יהיו אחריך (ראה סבר
שלי בפרשת משפטים)
ומה שלא אתה לא הם
יכולים אשלים אני.
פרק לג
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה
מִזֶּה--אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֶל-הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ,
אֶתְּנֶנָּה..
מכאן אתה מסוגל
להמשיך
ב. וְשָׁלַחְתִּי
לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי
וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. . ג. אֶל-אֶרֶץ
זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ: כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי
עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה--פֶּן-אֲכֶלְךָ, בַּדָּרֶךְ....
גם אחריך ההנהגה
תהיה באמצעות שליחים כמוך ולא ישירה. כי
העם הזה נוטה למרי ומרי נגד הנהגה ישירה של ה' זה חילול שמו מוחלט שיחייב השמדה, מה שאין
כן מרי נגד אמצעיי
..... ז. וּמֹשֶׁה
יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה,
וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל
מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ח. וְהָיָה,
כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח
אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. ט. וְהָיָה,
כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל;
וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה. י. וְרָאָה
כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם
וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.
הנהגה ישירה –
לא, אבל המחשה יתרה לנכחות ה' וסמכות שחיו כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה