פרט להבנת מושג "קודש"

וַיַּקְהֵל
פ' לה
(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:
מפסוק זה משתמע, לכאורה, ניגוד בין עשית מלאכה וקודש.
פ' לו (ד) וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים:
אך כאן מדובר על עשית "מלאכת הקודש". הרי הניגוד אינו בין "מלאכה" ו"קודש", אלא בין מלאכה לצרכים אנושיים וקודש.
נוכל להוסיף עוד פרט להבנת מושג "קודש". כאמור בפרשת הַמִּשְׁפָּטִים
פ' כא (ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ: מכאן קל להבין משמעות המילה "קדושה"- יעוד, יעדנה- יקדשנה, קדוש- נועד.
ובכן הפרט החדש הוא - "קדוש" זה הנועד לזולת.
אך לא כן ה' כי אין זולתו ואף על פי כן קדוש הוא.
פרק לז
(ט) וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
צלמי ע"ז למיניהם העומדים למכביר בבתי עבודה זרה לא מעמדים אותם בקבוצות, אלא כל אחד לחוד, להדגיש חשיבותם בעיני העובדים. צלמים אלה מעמידים אותם פנים כלפי קהל העובדים, והם לא סוככים, אולי הפוך, סוככים עליהם. כאן כל הופעת הצורות האלה בא ללמד את ההפך של אמונת הצורות. הם בקבוצה, כלפי משהו זולתם, אשר הוא במרכז, ועליו סוככים. לומר- זה עוד סוג עבדיו, הנושאים פניהם אל אותו אחד, ואותו הם משרתים.