מאמרי עיון

וַיֵּשֶׁב

פרק לז

(ב) ... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:

(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:

לא שנאו על דיבה אלא על יחס מועדף. לפי מושגינו זה נקרה קנא, אך תורה מכנה זאת שנא.

(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

חלום של יוסף מספר על התוצאה- ההשתחוויה, מהחלום אי אפשר לדעת כיצד זה קרה, השלטון אינו הסיבה היחידה האפשרית להשתחוויה, היא יכולה להיות מפני תלות מסוג כלשהו או ערכה מפליגה או הודיה, מה שאכן קרה בפועל. שנא מכתיבה לשייך דווקא הסבר של השתלטות.

(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:

(יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

ויקנאו על מה? אם נאמר שקנאתם הייתה על היחס המועדף של אביהם אז "ויקנאו" כתוב אחרי "ויגער בו אביו", אם הקנא היא מפני היחס המועדף של אביו, גערת אביו הייתה צריכה לפייסם דווקא. הפסוק ,אם כן ,במלאו משמעותו כך יהיה "אחיו קנאו בו על היחס המועדף, ואביו חשש שמא יש ממש בחלום האחרון". אלא כך יתר פשוט: "אחיו יחסו רצינות מלאה לחלומותיו וקנאו אותו על עתידו, ואביו יחס לדבריו רצינות מוגבלת ושמר לראות איך ייפול דבר."

כמו שכתוב "ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו...". "ישנאו" במקום "יקנאו" כאן זה הפוך- "ויקנאו" במקום "וישנאו" כאילו כתוב "וישנאו אתו אחיו ואביו שמר את הדבר".

קנאה- שנאה זו החלה בעקבות אהבת יותר של יעקב וגוברת עם כל חלום שיוסף מספר לעומת זה "דבתם רעה" לא גורם לכלום גם לא ברור מה היה תוכן של אותו דיבה. אומנם כתוב קודם "...ויבא יוסף דבתם..." ורק אחר כך "וישראל אהב את יוסף...", אך אין לאומר שזה קרה אחר זה דווקא, כי אהבה לא דבר שיכול להתרחש יום אחד כמו הבאת דיבה, זה דבר שמתפתח ונמשך. לכן אין מניע להניח ש"דבתם רעה" היא התלונות של יוסף על שנאתם עליו. וכמו שרואים בדיבת הארץ, דיבה זה לאו דווקא שקר בעליל. אם כך הוא הדבר, ברור למה את הדיבה אחים מקבלים כאילו בשוויון נפש ולמה אין כלום על תוכן הדיבה, כי פסוק הבא "וישראל אהב...וישנאו..." בא לתת טעם לכתוב קודם "...דבתם רעה...".

(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:

דרך מדתן למצרים עובר בחברון. זה היה מאוד לא מחושב מצידם למכור אותו לשיירה היורדת למצרים. יעקב היה יכול לראותו במקרה, ישמעאלים היו יכולים לנסות למוכרו שם, יוסף היה יכול לרמוז להם שאביו יפדה אותו במכיר טוב. האחים לקחו סיכון לא מחושב. השנאה מעוורת.

(לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים:

מספר פעמים מתחלף מדינים וישמעאלים. רס"ג, רד"ק, הרב מימון מסברים כך: שופטים פ' ח (כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם: המלחמה הייתה עם מדיין, אך גדעון מכנה אותם ישמעאלים. או שישראל תמיד לא הבחינו ביניהם או שכמו היום, אדם יכול להיקרא גם גרמני על שם עמו, גם אוסטרי על שם ארצו.

פרק לח

(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:

האחים לא יקפידו על אי חיתון עם בנות הארץ כמו יצחק ואברהם. ויתכן שהעניין אף פעם לא היה גזעי-גנטי גם אצלם. אלא הם היו בודדים בארץ זרה, הרוצים לשמור על ייחודם. חיתון עם בנות מקום עלול להביא לתמיהה מוחלטת. אבל אחים הם כבר שבט זר בין זרים ויכול להרשות לעצמו לספוג לתוכו כמות מה של בנות מקום מבלי לאבד יחוד.

(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ:

(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:

זונה או קדשה? צריך להעדיף מילה עדינה יותר אם זה לא משמיט משהוא תוקף או תוכן של המסר.

פרק מ

(טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי:

"כי טוב פתר"- מאוד אופייני למרבית בני אדם לפנות אחרי מישהו או דעה לא מפני שראו כחמתם, אלא כי מתאים לשאפות או תקוות שלהם. ולהבדיל מלכים א פ' ג (כח) וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: "...כי ראו חכמת אלוקים בקרבו"

לפרשת מִקֵּץ
חזרה להרהורי מקרא
חזרה לתוכן ענייני