תּוֹלְדֹת
ברכות וקנא יש כאן.
ברכות
פרק כה
(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:
שימוש יחידי במקרא בתואר זה "ישב אהלים" הוא פרק ד (כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה: וגם בקיאות רבה שמוראה יעקב בגידול צאן בשהותו אצל לבן מראה שזה אכן המשמעות כאן.
"תם" במקרא בא בשלושה מובנים. 1.סוף, מיצוי. 2. העדר סילוף\רמייה כתכונת נפש. 3. העדר סילוף\רמייה מתוך אי ידיעה כמו "הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת". גם מבנה של הפסוק כאילו מראה זה לעומת זה. כי מי שישמע לדוגמה "הכרתי שתי אחים האחד מסגר, איש תעשיה ושני בחור נחמד, תולעת ספרים" יחשוב שהדובר בלבל משהו או חושב מסגר וחמוד מושגים ברי השווה. ידע ציד לעומת איש תם, איש שדה לעומת ישב אהלים. רעית הצאן שלא דורש תחבולות והתחכמויות בהטמנת מלכודות קראה המקרא "תם" לעומת "ידע" ציד.
פרק כז
(יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה:
מה תועלת בברכות שהתקבלו במרמה?
דברי הימים א פ' ה
(א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה: (ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף:
דברי הימים מתאר הליך דומה – העברת בכורה ופיצול תפקיד.
קנא
פרק כו
(יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים:
(יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים:
(כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ
באר זה, שרבו עליו, צוין שהוא באר מים חיים, כנראה להבדיל מבארות אחרים אשר סתמום פלשתים אשר היו בארות אגירה. על כן על באר זה רבו, בטענה מוכרת עד היום- עצרות טבע שייכים לתושבים מקריים של המקום- "לנו המים". בארות אגירה, שכל ערכם עמל המושקע, בהעדר טענה לתבעה לאמצם סתמו מפני קינא. מה ההיגיון בכך, אם יש כלל? שורש "קנא" מופיע בתנ"ך שמונים ואחד פעמים. כשלושים מהם בהקשר לקינת בני אדם. כמו: בראשית פ' לז (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר: או במדבר פ' יא (כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: ושאר חמישים בהקשר לקנאת ה'. היש משותף בין קינת ה' וקינת בני אדם? משמעות "קנאת ה'" אפשר להגדיר כמגמה להעניש את הבריות על הפרת מחויבותם כלפיו. מה משותף לקנאת בני אדם? קנאת בני אדם היא פועל יצא של חמד. הפלשתים חמדו את הבארות, אחי יוסף חמדו מעמד מיוחד של יוסף, יהושע את הכבוד עבור משה, רוצה לאומר שהוא חשב כי רק למשה מגיע נבוא, וזה אשר ענה לו משה "ומי יתן כל העם ה' נביאים". איך מגיעים מזה לסתימת בארות שאין תירוץ לתבוע אותם? למעשה זה אותו דבר. היגוינו של החומד כך הוא:
"היקום" (או מי שזה לא יהי לפי תפיסתו) חייב לספק לי את אשר אני צריך- זה חמד. "היקום" הפר את מחויבותו וסיפק את זה לאחר. אם אני לא יכול להשיג את המגיע לי אני ינקום או יעניש את היקום על כך.
כך זה קנא- מה שיש לאחר היה אמור להיות שלי, ואצלו זה בטעות או על ידי תחבולה מצידו, לכן אך צודק הוא אם אקח ממינו ואם לא יוכל לקחת לי אז לפחות לשלול ממינו.
לפרשת וַיֵּצֵא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה