(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:
(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:
קודם נברא אור אשר בקע ממקור לא ידועה, אחר כך אור קיבל שם "יום" וחושך (העדר אור) קיבל שם "לילה". "יום" ו"לילה" אלו התחלפו מסיבה לא ידועה. רק ב"יום" שלישי נברא סיבה לכל אלה. יהי משמעות מעשית של דברים האלה אשר יהי, על כל פנים, קודם נברא תכלית ורק אחר כך כלים ליישומו. לנו זה פלא, כי אנו לא יכולים לדמיין יצירה בלי אמצעים. ועד כדי כך אנו שקועים בהגבלה זו שלרוב תכלית נקבע בהתאם לאמצעים. אכן אנו מוגבלים להתאים אמצעים לכל תכלית, אבל להתאים תכלית לאמצעים יגרום לשיבוש של תכלית בהכרח.
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
לרדות זה חלק מעניין הדמות וצלם או פעול יצא ממנו. שליטת האדם על היקום היא רצון הבורה ולא תיגר עליו. כמובן, לצורך שליטה על העולם, אדם מוכרח לחקרו וגם זה, מן הסתם, רצנו ולא תיגר.
פרק ב
(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:
לכאורה משמעות הפסוק הוא שאין הצדקה לקיום כל הצומח ללא אדם שנהנה ממינו.
(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
אלא שפסוק הבא מתאר מערכת השקעה אחרת. רס"ג אומר ש"ואד" כאן צריך לראות כ"אבל אד". אם כן משמעות הוא כך: לא ימטיר כי אין אדם שיעבוד את האדמה, אבל השקע על ידי אד שלא צריך עבודת אדם. הסבר כזה אומר שמערכות שלמות נוצרו רק כדי ליצור לאדם סביבת עבודה והכרח בה.
(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
רעיון די מוזר הוא לזווג לאדם חייה כלשהי. והלא כל אחד מהם זכר ונקבה ולמה שאדם יהי אחרת?
פ' א (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
אלא אם כן האדם שנברא לא היה זכר, לכן לא שייך לזווג לו נקבה. האדם שנברא היה יצור כפול- "זכר ונקבה ברא אתם". "הוא" שהוא "הם" שהוא זכר ונקבה, כי צלם אלוקים הוא לא זכר כי אלוקים לא זכר.
פרק ג
(ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:
"ולא תגעו בו" תוספת של חווה. אותה תוספת, אפילו באותו סגנון לשוני הוסיף משה: במדבר פ' טז(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם: "ואל תגעו בכל אשר להם פן תספון" לא נאמר לו, משה הוסיף את זה כדי לצור קוו הפרדה חד יתר עבור העם. לחווה לא היה את מי להרחיק, "החומרה" שלה חסרת יעד. וכן תוצאות של "חומרת" חווה לעומת "חומרת" משה בהתאם. וכן, מן הסתם, תוצאות של כל ה"חומרות" מסוג מחוסרי יעד.
(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:
אין משמעות שעד אז סברו שהם לבושים וכעת נתגלה להם שהם מחוסרי ביגוד. אלא מעתה החליטו שלהיות ערום זה מגונה. ואין זה ביטוי של שכל. בעלי שכל הם נבראו, שזהו הצלם. סגולתו של שכל בהבחנה בין אמת ושקר. כעת נוספה יכולת קביעת ייחס- להיות ערום זה מגונה. "...וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"- לא שתוכלו לברא כה' עוד עולם ובו עוד אדם, אבל תוכלו ליצור ייחס עצמאי לאשר נברא על ידו. זה לא דמות אלוקים אלא חיקוי אלוקים.
(כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם:
משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ... ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שניהם מראים שאדם לא יצר את תרבותו יש מאין.
(כב) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:
(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:
עץ הדעת לא נאסר אף פעם, לא לפני חטא ולא אחרי. אבל אחרי חטא נוספו אי אלה מכשולים להגעה עליו.
(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:
(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:
החטא נתן יכולת ליצור ייחס עצמאי לתוצאות פעילות השכל- טוב או רע. ייחס עצמאי זה עלול להיות מאין עולם מדומה. חיקוי בראיית יש מאין. בראיית יש מדומה מאין אמתי. עמל הוא לא רק עונש אלא בעיקר מרפא הכרחי נגד עולם מדומה כי הוא מאלץ את האדם להתרחק מעולם מדומה מפני סגולתו לרתק למציאות, במלים אחרות דרך לעץ הדעת מעתה הוא דרך זעת אפיך.
פרק ד
(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ:
(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:
(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:
דוגמה ראשונה של תוכחה בתולדות האנושות. או שה' לא ידע להוכיח או ששכנוע לאו דווקא מטרת התוכחה.
אם לא שכנוע, אז מה? מסתבר שחידוד בחירה. את הבחירה סוף כל סוף עושה אדם בעצמו. תוכחה אבל יכולה לחדד לו את הבחירה ולנקותה משיקולים צדדיים, כדי שלו ישלה את עצמו בתירוצים בבחירתו.
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי:
קין נותן תשובת "ראש קטן" אשר גם גננת בגן חובה אין סיכוי שתקבל. מה תקוותו שיתקבל על ידי ה'?
(י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה:
(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ:
(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ:
כל אשר ה' עונה לו הוא, שתשובות ההתחמקות לא תעזור לו, שה' ידע את חטאו ושיגיע לא עונש כבד.
(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא:
מה קרה פיתום, שגרם לתשובה גמורה וחרדה מוחלטת? מה נאמר כל כך משכנע עכשיו שלא נאמר קודם?
תוצאה של החטא אדם הראשון אפשרה לקין לבנות עולם מדומה בו עליונות על אחיו הוא ערך עליון ואת הריבון העולם אפשר לדחות בתשובות קש. כל מה שנאמר לו הוא "חטאך ידוע ותצטרך לשלם.". העולם המדומה התנפץ ברגע שהתנגש במציאות. וקין נישאר ערום כלפני שנתפרו חגורות מעלי תאנה.
פרק ה
(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:
כל יצור יולד בדמותו כצלמו אין סיבה, לכאורה, לציין את זה על אדם דווקא. אלא שאדם עבר שתי שינוים מהותיים מאז בראייתו. שינוי רוחני שנגרם על ידי חטא ושנוי גופני בהפרדת נקבה. על כן יש צורך להודיע שיוליד כצלמו העכשווי ולא הראשוני.
נֹחַ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה