תפילה אינו כלי לשינוי המציאות אלא להחדרת יראת ה'

בראשית כ7: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
מובטח לאבימלך שאם יחזיר את שרה יחיה, אבל בתנאי שיבקש את אברהם שיתפלל בעדו. גורלו כבר הוכרע בטרם תפילת אברהם.
איוב מב8: וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב:
גם לחברי איוב מובטחת חנינה בתנאי שיבקשו איוב להתפלל, גם גורלם הוכרע בטרם התפילה ולא בעקבותיה.
בראשית כ14-17: וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ... וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
איוב מב 9: וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם ה' וַיִּשָּׂא ה' אֶת פְּנֵי אִיּוֹב:
כאמור, ה' הבטיח לחון בטרם התפילה והבקשה עליה. פרוש הדבר הוא, שה' חנן לפי שיקוליו ולא בהשפעת התפילה. אם כן, מה צורך בה? - היא אמצעי חינוכי, להחדיר לתודעת האדם הבנה במי הוא תלוי, למי הוא חייב ובזכות מי הוא חי. והדבר כתוב בפירוש:
דה"ב ו29-30: כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם: התפללו אשר התפללו, יבקשו אשר יבקשו, אך יקבלו לפי דין, לפי המגיע. אז למה להתפלל?
דה"ב ו31: לְמַעַן יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ: לשם החדרה של תודעת היראה.
דה”ב ו32-33: וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי: ולכאורה ההמשך סותר. הגוי מקבל לפי בקשתו, שזה לאו דווקא לפי זכויותיו. זו לא "הפליה מתקנת". "וגם אל הנכרי" אל מי עוד? היהודי אשר דובר בו קודם . קיבלנו: "אל יהודי וגם אל נכרי תשמע" אבל לא סתם נכרי, אלא "ובא... למען שמך". כאילו אמר: "יהודי שיתפלל על צרכיו תן לו לפי המגיע לו, אך אפילו נכרי שיבוא למען שמך תן לו לפי בקשתו" ו"למען שמך" זה לא צרכיו.
(כמו בראשית כ4: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג: כאילו אמר "רשע מובן, וגם צדיק תהרוג?" או בראשית יג5: וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים: "וגם ללוט" למי עוד? לאברהם אשר דובר בו קודם.)
איור נוח לכך אפשר לראות בהשוואה הבאה
שופטים טו18-19: וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים: וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
בראשית כא15-19: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ: וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ: וַיִּפְקַח אֱלֹקִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:
שתי סיפורים דומים: צמא קורא וה' פותח מעיין עבורו. אך יש כמה נקודות שוני ביניהם:
א. איננו יודעים מה היה תוכן תפילת הגר, אם הייתה זו תפילה. תוכן תפילת שמשון ברור - "אם לא אשתה, עלול להיגרם חילול ה'. אנא ה' למען שמך".
ב. בתשובת ה' להגר, ממש מופגן שהמענה הוא דרכה, אבל לא עבורה: "ותשא קולה (היא)... וישמע אלקים את קול הנער (לא שלה ולא סופר שהוא בכה ו\או קרא ו\או התפלל)... ויקרא מלאך אלקים אל הגר... כי שמע אלקים אל קול הנער (לא שלה)..."
ג. בסיפור הגר כתוב "ויפקח אלקים את עיניה..." – כלומר, יתכן שבאר תמיד היה שם והוסתר ממנה ועתה נתגלה. בסיפור שמשון כתוב "ויבקע אלקים..." – כלומר, נוצר מקור מים עבורו.
כדברי שלמה- המתפלל על צרכיו יקבל את אשר מגיע לו, המתפלל למען שמו מקבל את אשר ביקש:

חזרה לרשימת מאמרים שונים     חזרה לדוד      חזרה לשער האתר