וָאֵרָא

פרק ו
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם:
(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה
-זו היא ההנחה של ענווה- אם שלחות לא נושאת פרי זה מפני הפגם שבי.
פרק ז
(יא) וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן:
בלהטיהם כמו משלי פ' יז (כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אַרְחוֹת מִשְׁפָּט: או איכה פ' ג
(לה) לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן: הינו לכופף, לעקם, לשפע, לעוות, לסלף, להסיח, להסית, זאת אומרת בלהטיהם- ביצירת רושם, אחיזת עיניים. ורס"ג אומר ש"ויעשו גם הם חרטומי מצרים"-ניסו,אך אין זה אומר שיצליחו כמו פ' ח (יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: אלא ניסו ליצור רושם בתרגילי אחיזת עיניים והראיה ש (יב) וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם: ויבלע מטה אהרון את מטתם- ולא את תניניהם.
(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יה':
שמואל א פ' יח (כב) וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ ...- משמעות כאן בגניבת דעת : פ' כד(ד) ... וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט כאן משמעות הוא התגנב :רות פ' ג(ז) ... וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב: וגם כאן. כישופי גוים-אחיזת עיניים. אין שום "כוחות טומא".