מאמרי עיון

תְּצַוֶּה
פרק כח
(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן:
(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד:
לזיכרון לו, לאהרון, כדי שיזכור בהיותו לפני ה', ריבון העולמים לא צריך למזכרת.
(לד) פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב:
(לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת:
אדם אשר משמיע קל על כל צעד שהוא הולך מכורח להיות בהרגשה מתמדת " דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין" (משנה אבות פ' ב מ' א). אותו עניין הוא: להקשות על כוהן גדול להתבלבל לרגע ולחשוב כי לכבודו כל זה.