מאמרי עיון

שְׁמוֹת
פרק א
(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹקִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:
(כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
אם נאמר ש"ייטב אלוקים למילדת..." על ידי ש"יעש להם בתים" אזי "...וירב העם ויעצמו מאד" סוג מאמר ביניים התקוע באמצה העניין מרכזי, ו"ויהי כי יראו..." בא להסביר למה יטיב. הלא פשוט יתר להשיר הכול על כנו- "ייטב אלוקים למילדת..." בכך שהשתדלותם נשא פרי- "וירב העם ויעצמו מאד", וכיוון ש"יראו המילדת את האלוקים"- "יעש לכם בתים".
רמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ג
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה וגו', וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו
הדברים הבאים לא באים לחלוק חלילה אלא לנסות לתאר את הטכניקה של מניעת תשובה ולהבין להבין סיבה אפשרית לגישה זו:
שְׁמוֹת פרק ג
(יז)וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶ אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
התוכנית האמיתי היא יציאה לצמיתות. עזיבה מוחלטת של עבדות וכפי שנאמר מהמשך תוך ניצול.
(יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ:
אך משה זקני ישראל מתבקשים להציג "גרסת כיסוי", דרישה הרבה יותר צנוע- חופש לשבוע. שלושה ימים הלוך שלושה חזור ויום חג.
פרק ד
(כא)...וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם:
לשם מה להציג דרישה קטנה וצנוע ואחר כך להקשות את לב פרע כדי שיסרב? תציג דרישה אמתית, שהיא הרבה יותר גדולה מזו כך שהוא יסרב ממילא ולא יהי צורך להקשות את לבו באופן מלאכותי! אלא אם כן אין זה שלילת מלאכותית של יכולת הבחירה, אלא חידוד הבחירה. כדי שבחירת פרע תתמקד בשאלה אחד- להכיר במלך עליון או לא. סירוב פרע לא אמור להיות מסיבות כלכליות או מדיניות כמו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם: (פ' ה (ה)) כאן פרע מסרב לא מפני שלא נכנע לה' אלא מפני נזק כלכלי. הכבדת הלב לא מוכרח להיות על ידי שלילה מלאכותית של יכולת לבחור לכאן או לכאן, אלא הקטנה של כמות השיקולים לבחירה זו, כדי שהבחירה תתמקד על שיקול יקרי אחד. כמו שגנב שביטל תוכניתו לגנוב מפני שראה שוטר בקרבת מקום לא נאמר שבחר לא לגנוב אלא בחר להיזהר ולגנוב בפעם אחרת.פעולה הפוכה עושה לעיתים בן אדם כשבא לפייס את חברו ומעלה כל מיני סיבות צדדיות למה כדי לא להרפות רוגזו, הרי הוא אינו מבטל את יכולת הבחירה של חברו אלא מנסה להרחיב כמות השיקולים הגורמים לבחירתו כדי שלא יהיו ממוקדים רק על עניין אשר העיר את רוגזו. ובסופו של דבר, הרי כשפרע וויתר לא היה זה מפני שה' הפסיק לחזק את לבו
מקום אחר במקרא, לעומת זה, מורא על שלילת בחירה בצורה ברורה יותר: שמואל א פ' ב(כה) אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹקִים וְאִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם: כאן בבירור שנשללה יכולתם של בני עלי להבין תוכחה כי דינם נגזר כבר, אך גם זה לא אומר שנשללה יכולתם לחזור בתשובה מעצמם, מתוך הכרה שלהם. זה רק אומר שכדי לכפר על חטאם לא תספיק חזרה בתשובה מפני הפצרה, אך אילו היו מתחרטים מעצמם יכול להיות שכן.
(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח:
(יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:
כשאדם מעלה טענה ומקבל פיתרון, שוב מעלה טענה אחרת ומקבל פיתרון גם עליה, וכשנגמרו טענות עדין מסרב ראיה היא שטענות הראשונות לא סיבות היו אלא תירוצים על כן חורי אף.
פרק ה
(יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה':
(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה:
(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ:
(כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי:
(כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ:
כול רודנים בכול הדורות השתמשו בצורה זו של דיכוי- להאשים משתפי פעולה במעשים של מרדנים- "...על כן אתם אמרים נלכה נזבחה לה'". שוטרים הרי לא אלה שדרשו זאת. וזה אכן פעל את פעולתו- השוטרים מאשימים כעת את משה ואהרון בכל הצרות, כך היא התגובה הטבעית של מש"תפ. ופרע ידע זאת. וגם הלחץ הזה, אשר מפעילים השוטרים על משה, פועל את פעולתו- "...למה הרעתה לעם הזה...". שוטרי בני ישראל היו, מין הסתם, כמה אלפים לפחות, כי פיקחו על תפקוד של מאות אלפים. ייתכן שהיה ביניהם כמה צדיקים מבחינת "סוכן כפול". אך ככלל אלו משת"פים. יחס הנכון לשלטון העריץ כבר ראינו בפרשה זו בדוגמת שתי המיילדות