מאמרי עיון

וַיִּגַּשׁ

(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:

אין זה אומר "טוב עשיתם", אלא זה הבעת בטחון ב"תכנית על" המוליכה בסופו של דבר אל היעד. לו עוינותם לא הייתה מגיע למכירתו של יוסף, העלילה יכולה להגיע לאותה נקודה בצורה אחרת, יוסף היה יכול להיחטף על ידי אותה ארחת ישמעאלים, לדוגמה, ולא היו צריכים האחים לעבור אותה בושה, ואם גם הוא לא היה מספר חלומותיו, אשר אין צורך בכך, היה בטחונו בנכונותם אשר יהיה, למה לאומר לאדם שהוא עתיד להשתחוות לו? השמועה על צפנת פענח הייתה יכולה להגיע לפרעה באופן אחר, והיה מוזמן עליו, ולא היה צריך לעבור עבדות ומאסר.

(יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב:

(יד) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה:

(טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן... (טז) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף:

(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:

 ואת אדמת ארץ כנען לא כתוב שקנה, אף על פי, שלפי המתואר, מצבם היה זהה.

(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:

פ' מא (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:

וכי מה הרווח ממהלך הכלכלי הזה? לפני שנת השובע הטיל מס של חומש ואחר שקנה את הכול חייבם בחומש? מה הרוויח? יכולת המלכים להגדיל במס היא מוגבלת, בסופו של דבר, לא יכלו לגבעות כל אשר ירצו, אחר גובה מס מסוים, ההתנגדות תהיה כזו שיותר זול לא לגבעות. יש להניח שבהיטל מס ראשונה לא שמח העם, ולוּ שנים שבאו אחרי זה לא היו מוצלחים במיוחד, התכן שהתנגדות  הייתה אף גדולה מידי.  

(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:

זה הרווח הגדול מהמהלך. עתה מקבל העם את המס הגדול כחסד. ואין צורך במאמץ מיוחד לגבעות אותו.

 

לפרשת וַיְחִי
חזרה להרהורי מקרא
חזרה לתוכן ענייני